ד"ר איריס ברכוז logo

הטרדות הצקות ובריונות – איך מתמודדים?

ד״ר איריס ברכוז

ד״ר איריס ברכוז

פסיכולוגית חינוכית מומחית, אימון קוגניטיבי התנהגותי

כמעט כל ילד או ילדה, נער או נערה חוו הטרדות והצקות מדי פעם במהלך שנות ביה"ס.

למרות שהחוויה היא, כמובן, לא נעימה ואף עשויה להיות מכאיבה או טראומתית היא אינה נדירה. פעמים רבות, ילדים ומתבגרים מכחישים את ההטרדות, כי הם מתביישים בהן. כשמדובר בבריונות הם נמנעים מלספר, גם בגלל איומים מצד התוקפים.

עוז, תלמיד בכיתה ו', התגבר על החששות ושיתף את הוריו כי הוא חווה הטרדות. כשההורים הגיעו אלי לפגישה ראשונה הם דיווחו, כי, לאחרונה, התלונות שלו על היותו מושא להצקות, הטרדות וכן לפגיעה פיסית גברו. כתוצאה, בחלק מהבקרים הוא מביע התנגדות ללכת לבית הספר. בפגישות נוספות התברר, כי לעוז אין קשרים חברתיים משמעותיים עם בני גילו וכי פעמים רבות הוא מסתובב לבד בהפסקות. בנוסף, הוא מעדיף להתחבר עם ילדים צעירים ממנו או מבוגרים ממנו ומתראה עימם מדי פעם בשעות אחר הצהרים. עוז עצמו דיווח כי הוא חש די בודד בבית הספר. לטענתו, רוב הזמן מתעלמים ממנו וכאשר מתייחסים אליו, היחס הוא של הצקות, הקנטות ומדי פעם גם תקיפה פיסית.

התמודדות עם הטרדות הצקות ובריונות בקרב בני נוער | ד"ר איריס ברכוז
הצקות והטרדות

שתי נקודות שחשוב להאיר בהתערבות בנושא הצקות ובריונות פיסית הן אלו:
ראשית, חשוב מאוד להבדיל בין שתי ההתנהגויות, הצקות ובריונות פיסית ולהבין כי ההתמודדות המתאימה עם כל סוג היא שונה לחלוטין. כשמדובר בהטרדה מילולית התגובה המועדפת היא "להחזיר" בתגובה מילולית קצרה או במספר תגובות קצרות. בניגוד ל"מה שהמבוגרים אומרים" דווקא לא נכון להתעלם ולא לעזוב את המקום, כי הדבר מראה על חולשה ועלול להגביר את הסבירות כי ההטרדה תקרה שוב בעתיד. הדבר החשוב ביותר הוא להראות שההקנטה לא מפריעה לך כלל ולא משפיעה עליך כלל. כך, המקניט לא יקבל את התגובה לה הוא מצפה, הוא לא ייהנה מהעניין והסיכוי שיתנהג כך בעתיד יירד.
בריונות פיסית מתייחסת לכל פעולה שמרגישה מאיימת, אלימה, נצלנית. למשל, איומים פיסיים, מכות, דחיפות, סחיטת כספים או אילוץ של אדם לעשות דברים שאינו מעוניין לבצע. במקרה של בריונות פיסית, דרך התגובה צריכה להיות שונה לגמרי: מומלץ לא להגיב לבריון, אלא להיפך, לנסות לשמור על פרופיל נמוך כשהוא באזור, ולנסות להתרחק ככל האפשר ממקומות בהם הוא נמצא. יש לדווח למבוגרים כשמדובר במעשים שעלולים לסכן את הנפגע או מישהו אחר בסביבה. את הדיווח חשוב לעשות בדיסקרטיות. כשהפוגע נמצא בסביבה רצוי מאוד להסתובב בחברת ילדים אחרים, כי בריונים מעדיפים להיטפל לאותם אלו שמסתובבים לבד.
התמודדות זו מובילה אותנו לנקודה החשובה השנייה בהתערבות עם נושא ההצקות והבריונות-  חשיבות מציאת קבוצת השתייכות, קבוצה של חברים, עמם ניתן לבלות בהפסקות, לחזור יחד מביה"ס ולהיפגש בשעות אחה"צ. השתייכות כזו חשובה לא רק מול בריונות פיסית, אלא מול הצקות בכלל. ילדים ובני נוער בודדים הם טרף קל. הם פגיעים יותר, חלשים יותר.

לכן, גם בעבודה עם עוז התמקדנו בשילוב עבודה על מציאת קבוצת השתייכות והקניית כישורים חברתיים לפי הצורך עם אסטרטגיות ספציפיות להתמודדות עם הקנטות ופגיעה פיסית. מכיוון שעיקר עניינו של מאמר זה הוא התמודדות עם הצקות ובריונות פיסית אעמיק בטכניקות שלמד עוז סביב נושא זה ואתאר באופן מתומצת יותר את הקנית הכישורים של התחברות לקבוצה ורכישת חברים.

מהלך ההתערבות

לאחר מפגש ראשוני עם ההורים והיכרות ראשונית עם עוז, היה חשוב להסביר לעוז את ההבדלים בין בריונות פיסית להצקות. ביקשתי ממנו שייתן דוגמאות לכל סוג והכנו שתי רשימות בדומה לכתוב לעיל.

עוז העיד כי בריונות פיסית קרתה לו מספר מועט של פעמים וציין שמות של 2 ילדים מכיתתו וילד נוסף מכיתה מקבילה שפגעו בו. כיוון שבשלב זה עוז עדיין לא חש כי יש לו חברים שיוכלו לעמוד לצדו בעת הצורך הצגנו את האסטרטגיות הבאות בהן עליו לנקוט כשהבריונות הפיסית קורית:

  1. להחליט האם לפנות לעזרת מבוגר או לא – אין טעם לספר למורה או למבוגר אחר בביה"ס אם לא מדובר במעשה מסוכן. זאת כיוון שסביר שהמורה לא תעניש את הילד בחומרה ואילו אותו ילד ירצה, כנראה, לנקום ועלול להתנהג בפעם הבאה באופן פוגעני הרבה יותר. כן חשוב ביותר לדווח כשיש איום פיסי, כשיש התנהגויות שעלולות לסכן אותנו או את הסובבים אותנו. את הדיווח למבוגר חשוב לעשות בדיסקרטיות. המבוגרים אליהם ניתן לפנות בביה"ס הם: המורה המחנך/ת, היועצת, המנהל/ת, איש הביטחון, וכמובן ההורים. עוז העדיף לפנות ליועצת ולהורים.
  2. להתרחק ממקומות בהם הילדים הבריונים אוהבים להסתובב בזמן ההפסקות, בשטח ביה"ס בכלל, או בדרך הביתה.
  3. להיזהר מלהקניט את הבריון או מלנסות להתחבר אתו.
  4. להישאר לעמוד ליד מבוגר כשהבריון בסביבה.

בשלב הבא, המטרה היתה לעזור לעוז למצוא קבוצה חברתית מתאימה בכיתה, בביה"ס וכן בשעות אחה"צ מחוץ לבית הספר. דברנו על אפשרויות של קבוצות שונות ובדקנו את תחומי העניין של עוז. לאחר שבשלב ההיכרות סיפר עוז כי הוא אוהב לעסוק בספורט ולשחק כדורסל וכדורגל, לעסוק בצילום וכן לשחק במשחקי מחשב, ביקשתי שינסה לזהות ילדים בכיתתו שגם הם מתעניינים בתחומים אלו. במקביל הסכים עוז להירשם לחוג כדורגל לאחר שהתנגד לכך במשך שנים. הדבר אפשר לו לפגוש ילדים בני גילו ואף מכיתתו עם תחומי עניין זהים.

עוז והוריו מלאו שאלון כישורים חברתיים ממנו למדנו, כי הכישורים עליהם יש לעבוד במיוחד הם: קושי ליזום מפגשים חברתיים, קושי להצטרף לקבוצה קיימת או לשיחה, קושי בשמירה על קשר עין, זיהוי רגשות האחר, חוסר סבלנות, קושי בשליטה עצמית וקושי לפתור עימותים ללא תוקפנות. ניתן היה ללמוד, כי לאורך השנים פיתח עוז גם חרדות סביב הנושא החברתי, דבר שגרר הימנעויות רבות. הקושי להתמודד עם הקנטות ובריונות פיסית, היה אם כן, רק פן אחד מיני רבים בתחום החברתי.

התחלנו בהקניה של הכישורים החברתיים שהיו טעוני שיפור ועוז התחיל ליישם את הכישורים עם ילדים מחוג הכדורגל. הוא יזם מפגשים חברתיים עמם בביתו ותרגל תוך כדי המפגשים את שאר הכישורים שלמדנו. אחד מהילדים בחוג היה גם בן כיתתו של עוז, והוא עזר לו להשתלב במשחקי הכדורגל בהפסקות. מכאן הדרך למפגשים חברתיים עם ילדים מהכיתה בשעות אחר הצהרים היתה קצרה. עוז החל להרגיש יותר ויותר נוח מבחינה חברתית בביה"ס והדימוי העצמי שלו הלך והשתפר.

עם השיפור במעמד החברתי, הבריונות הפיסית כלפיו נעלמה. כידוע, בריונים מעדיפים להיטפל לבני נוער שמסתובבים לבד, וכשעוז החל להסתובב יותר ויותר בחברת אחרים הוא הפך מוגן יותר והסיכויים שבריון יתקוף אותו ירדו באופן משמעותי. גם ההקנטות פחתו, אך עוז עדיין התלונן על כך.

הסברתי כי היכולת לשליטה עצמית מאוד חשובה בעמידה מול מקניטים. השליטה העצמית מאפשרת לנו לזכור, כי כמו שאומר ברוקס גיבס (מחנך לכישורים חברתיים מפלורידה, ארה"ב) הקנטה היא סוג של משחק עם מנצחים ומפסידים. הניצחון של המוקנט מושג מכך שהוא מראה כלפי חוץ שהוא לא נעלב ומתעצבן. זאת, כיוון שהמוטיבציה העיקרית של אלו שמקניטים ומתעללים מילולית היא ההנאה שיש להם מלראות את חוסר הנוחות והסבל של הקורבן. המטרה שלהם לגרום לך להרגיש רע, מובך, לגרום לך להגיב ב"הופעה" מול כולם וכך לשעשע את החבר'ה ולגרום לעוד ילדים להשתתף בהקנטה. פעמים רבות הם מרגישים רע עם עצמם והקנטת אחרים היא דרכם לרומם את עצמם ולהרגיש טוב יותר.

כשהמקניט מפסיד במשחק והצד השני לא מתעצבן או מגיב באופן אגרסיבי, אלא נשאר "קול" לגמרי, המקניט לא ירצה להמשיך יותר במשחק.

עוז למד טכניקות הרפיה כדי להשיג שליטה עצמית פיסיולוגית. טכניקות אלו עזרו לו מאוד להישאר רגוע ולזכור כי הקנטות הן משחק עם כללים ברורים. תחושת השליטה העצמית הפיסיולוגית עזרה לו לאמץ תנועות גוף רגועות, טון דיבור רגוע ויציב ועמידה זקופה ובטוחה. טכניקות מיינדפולנס שתרגלנו סייעו גם הן לפתח את ההכרה כי תחושות הפגיעה הן זמניות ובנות חלוף והוא פיתח חוסן לעמידה מול לחצים.  הכלי הקוגניטיבי של משפטי אומץ עזרו לו להגיב כראוי. הוא אימץ 2 משפטים: "אני מכיר את הכללים- אשאר רגוע ואז אנצח" "אם הוא מקניט- לו יש בעיה".

כאשר יכולת השליטה העצמית של עוז התפתחה לצד השיפור בדימוי העצמי בעיקר בשל השינוי במצבו החברתי, עוז אימץ לעצמו  "פרוטוקול להתמודדות עם ההקנטות":

  1. כרגע מקניטים אותי או מציקים לי והכי חשוב זה להישאר רגוע, לשמור על עמידה בטוחה ורגועה ואפילו לחייך. אני מפעיל טכניקת הרפיה מהירה (נשימה והרפיית שרירים בידיים) ואומר לעצמי שלמקניט יש בעיה ושאני אנצח במשחק.
  2. אני משדר בטחון, רוגע, ואף שעמום ואדישות כלפי הדברים ומראה שמה שהמקניט אומר לא משפיע עלי ולא פוגע בי כלל.
  3. אני זוכר שכדי לנצח במשחק עלי להגיב בתגובה קצרה. לא לברוח או להתעלם. יש לי מספר תגובות קצרות למקרה שהמקניט יתעקש להמשיך. דוגמות לטכניקות:

– טכניקת פירוק הנשק כדי לנצח: בטכניקה זו, הילד או הילדה בהם מנסים לפגוע מסכימים עם מילות ההקנטה ואפילו מודים עליהן וע"י כך פורקים את המקניט מנשקו. המקניט או המקניטה שמצפים לתגובה שלילית חזקה נותרים מאוכזבים. למשל, "איזה שמן מגודל אתה". "ממש היפופוטם". תגובה: "נכון, אני רואה שיש לך אבחנה ממש טובה. תודה ששמת לב אלי/שחשבת עליי". כלומר, חוזרים על דברי המקניט, מסכימים איתם, אומרים אפילו תודה על ההערה ואפשר גם לצחוק ולשחק את "התפקיד".

אפשר להשתמש בביטויים קצרים עם תנועות גוף נילוות מתאימות, כמו: "מה שאתה אומר", "שיהיה", "אני אמור לדאוג לגבי זה?", "מזל שזה מפריע לך ולא לי" (כלומר, למה שאתה אומר/עושה יש השפעה מאוד מועטה עלי. לא ממש אכפת לי ממך).

טכניקת ההיפוך: אפשר להחמיא למקניט/ה ולהשתמש במילים עם כוונה הפוכה. אם המקניט אומר "שמן" לענות לו: "אתה ממש חטוב", אם הוא אומר "טמבל" נאמר: "דווקא אתה ממש חכם". אם הוא אומר "מכוער" נענה: "אתה דווקא ממש נאה", וכו'.

  1. אני זוכר שפעמים רבות ההקנטה תיעשה גרועה יותר לפני שהמצב ישתפר- המקניט מצפה לתגובה של עלבון או כעס. כשאני מגיב באופן שהוא אינו מצפה לו, הוא עלול לנסות חזק יותר, כי יחשוב שלא הובן כראוי או שלא עשה את זה מספיק חזק. חשוב להיזהר ולא להיגרר להתנהגות של היעלבות או לעשיית סצינה כי זה מה שהמקניט רוצה. הדבר רק יעודד אותו להמשיך עם ההצקות בעתיד.

בהדרגה עוז הרגיש בטחון רב יותר ויותר לעמוד מול המקניטים והמציקים. תרגלנו את טכניקות ההתמודדות מול מצלמה ועוז גילה אומץ והשתמש בשיטות בבית הספר. תוך מספר שבועות הוא נוכח לדעת שההצקות נעלמו כמעט לחלוטין.

עוז, ההורים ואני הגענו יחד להבנה, כי הטיפול הסתיים כשעוז לא רק שהפסיק להתלונן על הצקות והטרדות, אלא הפך לילד פעיל, שמח שנהנה ללכת לבית הספר. הוא כבר לא היה לבד בהפסקות, ובשעות אחר הצהרים בילה עם החברים במשחק כדורגל או  במשחקי מחשב.

מטפלים ומאמנים – אהבתם את המאמר?
ב 18/12/17 יתקיים יום עיון בנושא הקניית כישורים חברתיים.
לפרטים: 050-6874640 או הקליקו כאן

 

ד"ר איריס ברכוז – מטפלת CBT, אימון CBT לבעלי ADHD לילדים ומבוגרים והכשרות והשתלמויות למטפלים ומאמנים.

שתפו חברים:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email


פוסטים נוספים :

חנוכייה חברתית ו ADHD
חנוכייה חברתית ו ADHD

נתחיל במשחק, אותו אני נהנית לשחק עם מטופלים שמגיעים אלי בחנוכה: החנוכייה החברתית: תוך שימוש בערכת המיומנויות החברתיות בתמונות, אני מבקשת מהמטופלים

לקריאה נוספת »

תמיד שמחה לשמוע ממך

דילוג לתוכן