איך מצב סטרס יוצר או מגביר סימפטומים של ADHD?
כשקורה אירוע טראומתי, הפעלה מתמשכת של מערכת ההתמודדות עם סטרס כרוני עשויה לגרום, בין היתר, להשפעה על המוח באופן שגורם להופעת סימפטומים של ADHD. בזמן איום הגוף מתחיל להפריש אדרנלין, שמעלה את הדופק, זרימת הדם לשרירים, וכו' וכן קורטיזול.
הקורטיזול מפעיל את המערכת החיסונית ומשפיע על הזיכרון. הוא מפסיק את פעילות ההיפוקמפוס, ובכך עלול להשבית את הזיכרון המודע ומגביר את פעילות האמיגדלה, כך שנזכור את הרגשות הקשים שהתעוררו בזמן הטראומה: פחד, בהלה, כאב ועצב.
כשהתגובה הזו מתמשכת מתחיל להתפתח סיכון. לחץ מתמשך משפיע על התפתחות המוח. רמות רעילות של הורמוני סטרס עשויים לגרום למות תאי מוח, במיוחד בקורטקס הפרה-פרונטלי.
אזורים מוחיים שקשורים בפחד, חרדה ואימפולסיביות מתפתחים ואזורים של תכנון, שליטה עצמית והבנה מצטמצמים. למעשה, מתפתחות הפרעות של שליטה בהתנהגות ותפקודים ניהוליים שתואמות הגדרות של ADHD, חרדות והפרעות מצב רוח.
חשוב, אם כן, להדגיש מספר נקודות:
ראשית, סביר כי תקופת החירום המתמשכת אותה אנו חווים כעת מגבירה את הסימפטומים של הפרעת הקשב. מכיוון שהפרעת קשב קומרבידית עם חרדות ודיכאון, יש גם סיכון מוגבר להגברת תסמינים אלו. חשוב שהמבוגרים בסביבת הילד יהיו מודעים לסבירות הגבוהה של העלייה וההחמרה בסימפטומים ויגלו סובלנות, הבנה והכלה. יש לגלות ערנות כדי לפנות לעזרה מקצועית לפי הצורך.
שנית, חשוב להיות מודעים לסיכון הגבוה יותר בו נתונים ילדים ומתבגרים עם ADHD לפתח PTSD בעקבות מצב החירום. כמו שנאמר, יש דמיון רב בין התסמינים של ADHD והתסמינים של PTSD. הדמיון העיקרי הוא בתחום הוויסות הרגשי. גם בלי מצב חירום, ילדים ומתבגרים עם ADHD מופעלים מאוד מהמוח הרגשי, המוח הלימבי. גם בזמן שגרה תפקודי האונה הפרה-פרונטלית, כמו הקשב והריכוז, התכנון, הוויסות ההתנהגותי הם בחסר. מצבי חירום הם מעמסה נוספת על מערכת הוויסות.
רמת הסיכון לפתח PTSD עולה, כמובן, ככל שעולה רמת החשיפה לאירועים הקשים. נבין כי זהו זמן קריטי, בו חשוב להגיש תמיכה מתאימה מהר ככל האפשר, כדי להקל ולמנוע התפתחות של PTSD.
שלישית, יש להיות ערים לכך, שיתכן ויש כאלה שמאובחנים עם ADHD, כשלמעשה התסמינים הם ביטוי ל PTSD ולא ל ADHD.
איך נוכל לעזור?
אם מתפתחת פוסט-טראומה יש לפנות, כמובן, לאנשי מקצוע בתחום, אך יש דרכים רבות בהן נוכל לנקוט הן כהורים והן כמטפלים ומאמנים כדי למנוע, לעזור ולתמוך.
כפי שצוין, הנושא העיקרי בו יש להתמקד ולתת עליו את הדעת הוא נושא הוויסות הרגשי. בזמני משבר כולנו מאותגרים תחת עומס האירועים מעוררי הרגש, אך אלו עם ADHD סובלים הרבה יותר. זאת כיוון שגם בשגרה רבים מהמאובחנים עם ADHD מגלים חסך בוויסות עצמי רגשי (DESR). כלומר, הם מתקשים להרגיע את הרגשות העוצמתיים, לעכב תגובות לא הולמות ולהתמקד במשימות חשובות כשהם במצב של חוסר וויסות.
לכן, נשים את הדגש על פיתוח מיומנויות של וויסות רגשי שיעזרו לילדים ולמתבגרים לשמור על עוגן יציב, להרגיע את עצמם ולשמור על תפקוד מיטבי, כך שיוכלו להרגיש כמה שיותר תחושות של שליטה ופחות חוסר אונים והצפה.
איך גורמים לזה לקרות?
1. סביבה תומכת ורגועה (ככל האפשר), שמכירה היטב את התסמינים של הפרעת קשב ומודעת לכך שכעת הם מוגברים. סביבה כזו תוכל למשאב את הילדים, לאפשר ביטוי מלא של רגשות תוך צמצום שיפוט עצמי, להרגיע ולתת תחושה של יציבות ובטחון גם כשבחוץ קורית מלחמה.
מחקרים רבים מוכיחים כי רשת תמיכה טובה היא ההגנה היעילה ביותר נגד התפתחות של טראומה. הידיעה שיש מבוגר שאפשר לסמוך עליו, שמשרה בטחון ונותן נחמה מרגיעים ומאפשרים הרפיה של הגוף והמוח. מחקרים על ילדי לונדון בתקופת מלחמת העולם ה 2 מגלים עד כמה השפעת הקשרים הקרובים בזמן חירום היא קריטית. נמצא כי דווקא הילדים שנשארו עם ההורים בלונדון בזמן ההפצצות ושהיו חשופים למראות של אנשים מתים ובניינים הרוסים התמודדו טוב יותר מאלו שנשלחו לכפר והופרדו ממשפחותיהם.
כדי שההורים ואחרים בסביבת הילד יוכלו לספק את המקום הבטוח והממשאב, הם כמובן, צריכים למצוא דרכים להתמלא בעצמם. זה לא פינוק, אלא הכרח כדי לאפשר את ההגנה לה הילדים זקוקים. הערוצים הם אותם אלו שאציין להלן עבור הילדים: הרגעת הגוף והמוח דרך מיינדפולנס, נשימות, ספורט, ביופידבק, תפילה וכן מפגשים עם חברים, פעולות תרומה והתנדבות, תחביבים, שינה טובה, תזונה בריאה, וכשיש צורך גם טיפול נפשי או תרופתי.
2. שנית, נמצא כי ילדי קשב הופכים מווסתים יותר ורגועים הרבה יותר כשהדימוי העצמי שלהם עולה. ערוץ מרכזי להעלאת הדימוי העצמי בקרב ילדים ומתבגרים עם ADHD הוא לעזור להם להבין בעצמם את הפרעת הקשב שלהם (כמובן בשילוב פידבק מכיל מהסביבה הקרובה, כפי שצוין לעיל). ראיה עגולה של הפרעת הקשב, ששמה דגש גם על הצדדים המאירים של התסמונת, מרגיעה מאוד ועוזרת בקבלה עצמית וביצירת תקווה לעתיד.
כשהילדים והמתבגרים מבינים שהקושי שלהם להירגע ולווסת את רגשותיהם הוא חלק מהתסמינים של הפרעת הקשב, הדבר עוזר להם להבין את עצמם והתנהגותם, מוריד את השיפוטיות העצמית, ומעלה את הסיכוי שיסכימו ללמוד שיטות שונות להרגעה.
3. משאב מרכזי וחשוב ביותר הוא היכולת להרגיע את הגוף. קיימות דרכים להרגעה מהירה, כמו נשימת בטן, תרגיל אאמא (נספח 1), הרפיית שרירים, דמיון מודרך ועוד.
ביופידבק ומיינדפולנס הם יעילים מאוד בעבודה עם ADHD ליצירת וויסות. ביופידבק מסייע מאוד לפתח תחושה של שליטה פיסיולוגית והעלאת המודעות לתחושות לא נעימות גם כשהן ברמה נמוכה. מודעות זו מאפשרת לעצור את התעצמות הרגשות לפני שיתגברו ויהפכו לסערה גדולה, שכבר מאוחר מדי לעצור אותה.
ריקוד, ספורט, משחקי כדור ותנועה הם ערוץ גופני נוסף שמאפשר מנוחה ממיקוד במצב המלחיץ ושחרור של הגוף.
ערוץ חשוב נוסף להרגעת הגוף הוא הקפדה על סביבת שינה היגיינית ובטוחה כדי לאפשר שינה רגועה ומספקת. יש כאן מהלך דו-סיטרי: הקפדה על תנאים נכונים לשינה טובה, כולל השעה בה נכנסים למיטה, תורמת מאוד לרוגע, והקפדה על משאבים מרגיעים במהלך היום תורמת מאוד לשמירה על שינה רגועה ומספקת.
4. תרגול מיינדפולנס, שמחבר אותנו לכאן ולעכשיו, לחוויה בהווה עם פתיחות, סקרנות ובלי שיפוטיות הוא משאב שמאפשר לנו התבוננות פנימה והחוצה.
מחקרים רבים בתחום מגלים כי תרגול מיינדפולנס לאורך 8 שבועות לפחות מביא לשינויים ניתנים לצפייה במוח. תרגול קבוע של מיינדפולנס מביא לשיפור ביכולת לנהל רגשות, מפחית דכאון וחרדות, משפר את יכולות הקשב והריכוז, משפר את הדימוי העצמי והקבלה העצמית, משפר את איכות השינה ובאופן כללי תורם להפחתה משמעותית בתחושות של מצוקה ומתח.
תרגול מיינדפולנס של הקשבה לנשימה, הקשבה לגוף או תרגיל הפרפר הם תרגולים קלים לביצוע שמתאימים לילדים ומתבגרים עם ADHD. תרגולים של הקשבה לרגשות הם יעילים מאוד כדי לעבור תקופות קשות עם עצב וצער וכדי לחזור לאיזון ולשיווי משקל.
5. חברים, קהילה תומכת– מעבר לתמיכה של הסביבה הקרובה ביותר, חברים וקהילה מעניקים בטחון, חום, תחושת שייכות, אחווה משותפת ובכך מספקים הגנה מול משברים ומצבי חירום.
עם החברים אפשר לשחק, לחלוק רגשות, לשמוע מוסיקה, לצייר, לבשל, לפתח תחביבים נוספים ולהרגיש משמעותיים כשתומכים ולוקחים תפקידים וכו'.
6. טיפול ע"י אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש הוא הכרחי כשיש חשד להתפתחות של דיכאון, חרדות ברמה גבוהה או PTSD . מטפלים ורופאים בתחום יוכלו לבצע הערכה מדויקת, להחליט אם יש צורך בטיפול תרופתי ולהתאים את שיטת הטיפול.
לסיכום, תקופת החירום המתמשכת בה אנו נתונים מהווה אתגר עבור כולנו, אך אלו עם ADHD חווים אותה כקשה עוד יותר. סביר כי התסמינים של ADHD יחמירו והסיכון לפתח PTSD הוא גבוה יותר מאשר בקרב כלל האוכלוסייה. כהורים, מטפלים ומאמנים עלינו להיות עם היד על הדופק, לספק סביבה תומכת, מבינה, מכילה ומרגיעה ולפנות לגורמים מקצועיים כשיש חשש להחמרה.
נספח 1: תרגיל אאמא – 4 היסודות
עפ"י ד"ר אילן שפירו
התרגיל הוא תרגיל הרגעה מיידי, בן 4 שלבים, שמתאים לכל מצב לחץ או חרדה. מבצעים את ארבעת השלבים אחד אחרי השני ברצף.
א א מ א
אדמה אוויר מים אור
שלב 1. אדמה– בישיבה (וגם בעמידה)- מניחים את כפות הידיים על הירכיים. לוחצים את כפות הרגליים חזק לקרקע. מבקשים מהמטופל להתבונן בחדר (עם ילדים גם בהליכה בחדר) ולמצוא 5 דברים עגולים/קטנטנים/מרובעים/מחומשים (לא משנה..). המטרה היא להביא את המטופל לכאן ולעכשיו ולהפעיל את המוח החושב. זה מרחיק מהמוח הלימבי שעסוק בלדאוג.
שלב 2: אוויר– מרפים את הגוף ונושמים 2, 3 נשימות בטן. עם ילדים אפשר לעשות כמה "נשימות בייגלה"
שלב 3: מים– בליעת רוק. מבקשים מהמטופל למלא את הפה ברוק ואז לבלוע 3 פעמים. אם קשה למלא את הפה ברוק (כשנמצאים בלחץ, הפה מתייבש) מבקשים לחשוב על לימון חמוץ, סוכריה חמוצה און לנשוך את הלשון עם השיניים האחוריות.
שלב 4: אור/אהבה– מבקשים לחשוב על משהו אחד קטן וטוב, כמו ציוץ ציפורים, פרח יפה, החתול שלנו, וכו'. מניחים את כף יד ימין מעל הלב, את כף יד שמאל מעל כף ימין, מחזיקים את האגודלים זה הזה ויוצרים פרפר. מתופפים מספר פעמים עם כנפי הפרפר (כפות הידיים) לסירוגין, פעם כף יד ימין ופעם כף יד שמאל.
ולסיום: ניקח נשימה עמוקה ונשים לב שאנחנו כאן יחד, יושבים בחדר, כאן ועכשיו.
אם אתן/ם נשות או אנשי מקצוע שמעוניינים ללמוד פרוטוקול מסודר, מובנה ויעיל לעבודה עם ADHD לפי מודל ייחודי, שמשלב כלים מעולם האימון ומעולם הטיפול, מזמינה אתכם להקליק כאן כדי לקבל מידע על הקורס "אימון CBT ל ADHD". מחזור 33 הקרוב מתחיל ב 7/3/24 ויתקיים בימי חמישי אחה"צ בזום.
בשל המצב: שני שיעורים נוספים בנושא התמודדות עם חירום וטראומה- ללא עלות
