Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
ד"ר איריס ברכוז logo
Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
ד"ר איריס ברכוז logo

בית ספר וקבלה, חמלה וחברות- הילכו שניהם יחדיו?

Picture of ד״ר איריס ברכוז

ד״ר איריס ברכוז

פסיכולוגית חינוכית מומחית, אימון קוגניטיבי התנהגותי

כל יום ראשון: "לא רוצה ללכת לבית הספר" | ד"ר איריס ברכוז

בית ספר וקבלה, חמלה וחברות- הילכו שניהם יחדיו?

לפני 3 שנים החלה האחיינית שלי את פרק שנות בית הספר בחייה. לפני שנכנסה לכיתה א' ניסיתי לרמוז להוריה "בעדינות" שבית ספר זה לא כמו גן, זו כבר אופרה אחרת.. החיים הטובים נגמרים…יש שיעורי בית, מבחנים, לילדים פתאום כואבת הבטן, המורה צועקת, התחרותיות מתגברת…
משום מה הילדה סיימה 3 שנות לימוד ונבואות הזעם לא התממשו. הסברנו את המצב בכך שהיא "חנונית". אלא מה, אותו הדבר קרה עם אחיה הצעיר כשנכנס גם הוא לאותו בי"ס.
בשלב הזה התחלנו לחשוד שאולי יש משהו בבית הספר עצמו, שגורם לילדים להתלהב מהמוסד. ואכן, החשדות התאמתו…אותו בי"ס, "יהודה המכבי" בתל אביב הוא באמת בית ספר מאוד מיוחד.
המנהל אדר ארד יצר מקום מיוחד לילדים שבו הערכים החשובים הם סקרנות, חקר, התעניינות בחומרי הלמידה ובאחר, שיתוף פעולה, בטחון עצמי וקבלת האחר עם השונות שלו והמיוחדות שלו.
לא מודדים תלמידים בציונים, אלא מסתקרנים לגבי היכולות המיוחדות של כל אחד ואחת ונותנים לכולם מקום בטוח ונעים. אין מבחנים כלל, כמעט ואין שיעורי בית. יש מעט הקנייה פרונטלית והרבה מקום ללמידה וחקר באופן עצמאי ובקבוצות.

באופן אירוני, ציוני ביה"ס במיצ"ב הארצי, במקצועות הליבה, שנערכו בכיתות ה' היו טובים, ברובם יותר מהממוצע הארצי וגם בהשוואה לממוצעי תלמידים מסביבה סוציו-אקונומית דומה. אולם, מה שמרגש יותר, לטעמי, הוא המדדים הבינאישיים-רגשיים-חברתיים, שנבדקו במיצ"ב וכאלה שנאספו בראיונות עם ילדי ביה"ס. מרגש לראות את ההנאה של הילדים מביה"ס, את התיאורים החיוביים של האקלים הבית ספרי ואת היחסים החברתיים. בכל המדדים האלו ביה"ס "לוקח" ובגדול. למשל: 90% מהתלמידים הם בעלי גישה חיובית כלפי ביה"ס, 86% מדווחים על יחסים חיוביים בין תלמידים בכיתה, 93% מדווחים שביה"ס מעודד סובלנות כלפי האחר.

מנהל בית הספר האמיץ החליט שהוא לא רוצה בית ספר, בו מסתובבים תלמידים לא מרוצים, חרדים או תחרותיים כמו ברוב בתי הספר במערכת החינוך. מבחינתו, מתן מבחנים ושיעורי בית פירושו שמשתמשים במדד אחיד לילדים לא אחידים ולכן בהגדרה הדבר יוצר אפליה וחוסר שוויון ובהמשך תסכול, בטחון עצמי מונמך ואולי אף עוינות אחד כלפי האחר.
מאוד מרשים לראות כי אדר ארד חי את הדרך ואת התפיסה החינוכית שלו ומשמש מודל לכך באופן עקבי. למשל, בראיון ב"דה מרקר", כשנשאל אם הוא חושש ממה יקרה כשתלמידי ביה"ס יצטרכו לעבור את המבחן של הכניסה לחטיבה, הוא ענה: "אני לא חושש אני סקרן".

בהמשך לכך, בכתבה מדאיגה, שהתפרסמה בסוף השבוע (31/8/18) בעיתון הארץ ("בית הספר מזיק. במקום לתת לילדים להמריא הוא משרטט להם את תקרת הזכוכית" מוסף הארץ, עמ' 15-24) מחזק פרופ' חנן יניב, בין היתר, את המסר של אדר ארד לגבי מבחנים, ציונים וש"ב. לדבריו, הציונים לגבי רוב הילדים מוכיחים כי "הם לא מספיק טובים" והחשיבות שמיוחסת לציונים מביאה אותם לפתח חרדות ומונעת למידה עצמאית, מתוך סקרנות. לשאלת הכתב "אז אף פעם אי אפשר לדרוש מהילד שום דבר?" ענה פרופ' יניב, כי: "יש הבדל בין ילד למבוגר. זה כמו לגדל צמח בחממה ואז להעביר אותו לגינה. אחד הדברים החשובים בשביל אישיות בריאה ושמחה זה דימוי עצמי חיובי: לקבל את עצמך, להכיר את עצמך, להיות מוכן להתנסות, להיות בסביבה שנעים לך להיות בה. המבוגרים, אם גדלו עם יסודות מספיק בריאים, יוכלו להתמודד עם דברים הרבה יותר קשים. ילדות היא מקום של הווה, שבו צריך להיות לך טוב ככל האפשר".
ואכן, ילדים ומתבגרים רבים, שלומדים בבתי ספר עם חינוך קונבנציונאלי, שמגיעים אלי לטיפול, מתלוננים שלא מבינים אותם, שלא מקבלים אותם, שהם מרגישים שונים, לא ראויים. הדימוי העצמי שלהם נמוך והם רגילים לראות את עצמם כלא טובים דיים, לא יודעים. לכן, הם מפסיקים לנסות. הם חשים בתחרות כל העת ותחת איום ולכן שעליהם להתגונן או לתקוף. כך, הם הופכים פחות ידידותיים כלפי עצמם, וכן כלפי החברים לכיתה, כלפי המורים, כלפי כולם.

ניתן לראות איך הגישה המיוחדת של אדר ארד, מנהל בי"ס "יהודה המכבי" מעודדת רגשות ויחסים אחרים ומובילה לרמת חברותיות גבוהה יותר. הממצאים המעודדים במיצ"ב מגלים כי, כאמור לעיל, בבי"ס יהודה המכבי 86% מהילדים דיווחו על יחסי חברות טובים ו 98% אמרו שיש להם עם מי לשחק בהפסקות (לעומת 73% ו 88% בהתאמה מהילדים בבי"ס עם רקע כלכלי דומה).

במאמר שציינתי לעיל, מציעים אנשי חינוך שונים רעיונות רדיקליים שונים לשינוי השיטה. נדמה, כי אפשר להתחיל בשינוי קטן, אותו ניתן לשלב בקלות יחסית בכל בית ספר. אני מציעה שילוב של תרגול מיינדפולנס ככלי ליצירת שינוי.
מבין ההגדרות למיינדפולנס זו שאני מוצאת כמתאימה ביותר להסבר עם ילדים היא:
'מיינדפולנס פירושו לכוון את הקשב שלנו ולהיות נוכחים ברגע הזה באופן ידידותי לעצמנו ולסביבה עם סקרנות, פתיחות ובלי שיפוטיות'.
תרגול מיינדפולנס נמצא במחקרים רבים כמגביר קבלה עצמית, מיקוד קשב, מעלה את הדימוי העצמי, מווסת לחצים וחרדות ומוביל לחיים מאוזנים ומספקים יותר. תכניות התערבות בית ספריות נמצאו יעילות גם במתכונות קצרות של 20-15 דק' פעמיים בשבוע במשך 8 שבועות (למשל תכניות של מיינדפול סקולס", שנלמדות ומיושמות בארה"ב). זאת, באמצעות מדריכים שעברו הכשרה בתחום ויכולים להדריך גם את המורים להעברת מדיטציות קצרות מדי יום.
בעשר השנים האחרונות, מאז נכנס תרגול המיינדפולנס גם למערכת החינוך המערבית, בעיקר בארה"ב, נאספים עוד ועוד נתונים מחקריים שמצביעים על יתרונותיו. למשל, בישראל, תוצאות מחקרים של יישום התוכנית 'קריאה לנתינה אכפתית' שנערכו ע"י ד"ר רוני ברגר וד"ר ריקרדו טרש ("קריאה לנתינה אכפתית- חינוך קשוב, אכפתי ואתי" מתוך 'מיינדפולנס להיות כאן ועכשיו" בעריכת מתי ליבליך, עמ' 282-280) בבי"ס יסודיים במרכז הארץ מגלים ממצאים מרשימים מאוד: לעומת קב' הביקורת התלמידים בקב' המחקר דיווחו על שיפור בקשב, בשביעות הרצון, ירידה בלחץ, חרדה וסומטיזציה, שיפור היחסים עם חבריהם ועם המורים. עלתה נכונות התלמידים לעזור לחבריהם, אך גם לאנשים נזקקים בקהילה והם גילו פחות דעות קדומות כלפי תלמידים מלאום אחר. הממצאים נשמרו גם לאחר חצי שנה.
תרגול מיינדפולנס מאפשר לדבר בשפה אחרת. שפה של סקרנות, חוויה, פתיחות לשונה ולעוצמות והכישורים הייחודיים של כל אחד ואחת. התרגול מעודד הקשבה לאחר, קבלה של העצמי ושל האחר והשיח הופך לסובלני יותר ושיפוטי פחות. אין ספק כי זהו מצע פורה ליצירת יחסים חברתיים קרובים יותר, אכפתיים יותר ומספקים יותר. בנוסף, קיימים תרגילים שפונים באופן ישיר לעידוד חמלה וסובלנות. תרגולים אלה משפיעים באופן ישיר על יחסינו כלפי עצמינו וכלפי האחר.
לסיום, בחרתי להציג כאן 2 תרגולים שמעודדים לחמלה, בהם ניתן לעשות שימוש עם תלמידים בכיתה בתחילת יום הלימודים או במהלכו וכן באופן פרטני.

תרגיל בכיתה- עם ילדים צעירים
"מי מכם יכול לשתף עם דוגמה לאירוע שקרה לכם השבוע שבו הורה או מורה ביקשו מכם לתת לילד או ילדה או אפילו לאחד האחים שלכם דבר כלשהו שלא רציתם לתת.
איך הרגשתם? מה חשבתם?"
"וכעת, האם יש לכם דוגמה למקרה שקרה לכם בו חלקתם דבר מה, עזרתם למישהו  או נתתם משהו למישהו, פשוט כי רציתם בכך?"
"איך הרגשתם? מה חשבתם?"
"בואו נעשה תרגיל דמיון קצר.
עצמו עיניים, קחו 2 נשימות עמוקות.
דמיינו שאתם עומדים להיכנס לחנות עם דלת כבידה ואחריכם מופיעה אימא עם עגלת תינוק, שגם היא רוצה להיכנס לחנות. אתם עוזרים לה ומחזיקים עבורה את הדלת, כך שיהיה לה קל יותר להיכנס. איך אתם מרגישים? מה אתם חושבים?

דמיינו שאתם פוגשים ברחוב ילד צעיר בוכה, כי איבד את אביו ועוזרים לו למצוא אותו. איך אתם מרגישים? מה אתם חושבים?

ודאי שמתם לב שלעזור לאחרים, לגרום להם להרגיש טוב גורם גם לכם תחושה חמה בלב. כשאנחנו עוזרים, גם אנחנו מרוויחים ומרגישים מאושרים יותר.

כעת דמיינו ששכחתם את האוכל בבית ובהפסקת האוכל, שני ילדים מהכיתה שמים לב לכך וחולקים אתכם את האוכל שלהם.
איך זה גורם לכם להרגיש? מה אתם חושבים?"

אחלק לכל אחד מכם 2 קופסאות קטנות. על קופסה אחת רשמו 'מעשים טובים שעשיתי לאחרים'.
על הקופסה השנייה כתבו 'מעשים טובים שעשו עבורי'. אתם מוזמנים להתחיל
ולמלא את הקופסאות כבר היום בפתקים עם אירועים שקרו.
הביאו את הקופסאות לכיתה בעוד שבוע ותוכלו לחלוק אתנו את האירועים.
תרגיל עם ילדים בוגרים יותר: לב אוהב
שבו בישיבה נוחה, הגו זקוף אך נינוח. עצמו עיניים. קחו 2 נשימות עמוקות.
דמיינו שמישהו יקר לכם שאתם מאוד מחבבים נכנס לחדר ויושב ממש מולכם.
שהו אתו מעט ואז אחלו לו ברכות. אפשר לומר בלב:
הלוואי שתהיה מאושר
הלוואי שיהיו לך חיים טובים
הלוואי שתהיה בריא
הלוואי שתהיה חזק
איך הרגשתם כששלחתם את האיחולים האלו לאותו אדם? שמחים? מסופקים? אוהבים? עצובים?
האם היה לכם קל או קשה לעשות זאת?
שוב, עצמו עיניים וחשבו על אדם שלדעתכם הוא קצת מעצבן או מתסכל.
זה יכול להיות מישהו מהכיתה, מהחוג, מורה, אולי אח או אחות. ד
מיינו שהאדם הזה נכנס עכשיו לחדר ויושב מולכם. איך זה מרגיש לכם לשבת לידו?
בואו נשלח לאדם הזה איחולים נחמדים. תאמרו לעצמכם בלב:
הלוואי שתהיה מאושר,
הלוואי שיהיו לך חיים טובים
הלוואי שתהיה בריא
הלוואי שתהיה חזק
איך זה מרגיש לשלוח לאדם הזה איחולים כאלה?
כעת דמיינו שאתם יושבים עם מראה מולכם. הביטו במראה ושימו לב
איך זה מרגיש לשבת כאן עם עצמכם. כעת שלחו רגשות חיוביים לעצמכם עם המילים:
הלוואי שאהיה מאושר,
הלוואי שיהיו לי חיים טובים
הלוואי שאהיה בריא
הלוואי שאהיה חזק
שימו לב איך זה מרגיש לשלוח את האיחולים האלה לעצמכם. קחו כמה נשימות עמוקות והיו מוכנים לפקוח את העיניים.

אני מאמינה כי בבית ספר בו תלמידים ומורים מתרגלים מיינדפולנס יווצר עם הזמן גם מקום ללמידה פתוחה יותר,
עם פחות צורך במבחנים ויותר מרחב ליצירה, תנועה והבעה אישית.
הלוואי שתהיה לכולנו שנה מאושרת, שמחה, מלאה בפתיחות, סקרנות, חמלה, סבלנות, קבלה, אכפתיות וחברות.

 

שתפו חברים:



פוסטים נוספים :

קשיי שינה ו ADHD
קשיי שינה ו ADHD

קשיי שינה – סוגים, סיבות וטיפול בקרב ADHD השבוע הגיעה אלי נערה בת 17 עם ADHD לקראת צו ראשון וסיפרה על הפחד

לקריאה נוספת »

לקבלת מאמרים ומידע על השתלמויות וקורסים

דילוג לתוכן