אמפתיה- מאין היא צומחת ואיך ניתן לפתחה?
ביום שישי האחרון, כחלק מפעילויות אגודת "איל"ת" – האגודה הישראלית לטיפול חברתי, התקיים בביתי "שישי חברתי" עם ד"ר עדה בקר. ד"ר בקר, מומחית להתפתחות וטיפול חברתי בגיל הרך ומחברת הספרים "לגדל ילד חברותי" ו"נולד להיות חברותי"(יוצא לאור בימים אלה), דיברה על שלבי ההתפתחות החברתית כבר בחודשי החיים הראשונים והדגישה את ההכרח שבתגובתיות הורית תואמת להתפתחות חברתית תקינה. את הניצנים לאמפתיה, אחת המיומנויות החברתיות והבינאישיות המשמעותיות ביותר, אפשר לראות כבר בימים הראשונים כשהתינוק מגיב בבכי לקולות בכי של תינוקות אחרים. תינוקות נולדים עם מוכנות לקרוא סימנים רגשיים ולהגיב אליהם. הם נולדים עם מוכנות לחוש אמפתיה. המוכנות הזו תתפתח ותבשיל בזכות תגובתיות הורית מתאימה.
ומהי אמפתיה? אמפתיה מוגדרת ע"י דיוויס (1996) כיכולת של אדם אחד להרגיש רגש תואם למצבו הרגשי של אדם אחר, בעיקר כשהאחר חווה כאב. תגובה אמפתית יכולה לכלול תגובות המכוונות לעצמי ותגובות המכוונות לאחר. מצוקה אמפתית מתייחסת לתחושות מצוקה וחרדה בעת צפייה בחוויה שלילית של אדם אחר. רגשות אמפתיה, שמכוונות לאחר כוללות תגובות שמכילות בתוכן רגשות הממוקדים ברווחה הנפשית של אדם אחר, כולל דאגה או סימפתיה כלפי אותו אדם.
פרופסור רות פלדמן, ראשת מרכז לורליי ווסט לחקר המוח והתפתחות האדם בבמרכז הבינתחומי הרצליה, שחוקרת במחקריה את השפעת הקשר הורה-תינוק על ההתפתחות החברתית והבינאישית מציעה את המונח סנכרון כמונח מפתח בינקות להתפתחות האמפתיה. סנכרון, לדבריה, הוא התיאום העדין שנוצר בקשר אם-תינוק בחודשים הראשונים לחייו/ה והוא הבסיס שמאפשר את פיתוח המערכות הביולוגיות, ההורמונליות, הגנטיות, שמאפשרות את החיים החברתיים בהמשך הדרך, כולל יכולת לאמפתיה, להצטרפות לקבוצה, ליכולת להיות בקשרים עם אחרים, וליכולת ליצור קשרים רומנטיים והוריים. לפי המודל של פלדמן ועמיתיה, כשהורה משחק עם התינוק שלו בקשר עין, נוצר סנכרון התנהגותי ביניהם. הם משדרים על אותו הגל, גם ברמה המוחית. בשני המוחות קורית פעילות באותם אזורים, ומופרש אותו ההורמון, אוקסיטוצין, "הורמון האהבה". בנוסף, נוצר אצל התינוק הקשר בין מערכות האוקסיטוצין והדופמין, כך שנוצרת התניה אצל התינוק של הקשר בין מגע או השהות עם אדם אחר והנאה. אצל ההורה המטפל מתחזקת ההתניה הזו. התינוק לומד בגיל צעיר מאוד לרצות להיות בקשר עם אדם אחר, כי זה קשור בהנאה. לדבר פלדמן הסנכרון עם ההורה בעיתוי הנכון של חודשי החיים הראשונים הוא קריטי כדי שייווצר הקישור בין מערכת הקשר למערכת התגמול. אם התינוק לא חווה סנכרון כזה, מסלול חייו הבינאישיים עלול להיפגע.
כשהילד גדל יש התפתחות של האמפתיה, של ראיית האחר, רגשותיו וצרכיו והיענות להם. הקשר הראשוני עם ההורה המטפל מאפשר את היכולת להסתנכרן עם אלו שנפגוש בגילאים מאוחרים יותר. מחקריה של פלדמן מצביעים על כך ש"חווית הסנכרון בינקות מנבאת ומעצבת את כל היכולות החברתיות. היא קובעת איזה אופי של קשרים יהיו לך עם החברים בגן, ולאחר מכן כמה אמפתי תוכל להיות לזולתך, כמה תוכל לשתף פעולה, כמה הבנה תהיה לך למצוקה של אנשים אחרים".
יש אם כן שלבים משמעותיים בילדות המוקדמת להתפתחות חברתית ולפיתוח אמפתיה. קושי בפיתוח אמפתיה יכול להיות קשור לא רק בסביבת המטפל הראשוני, אלא גם, כמובן, בנטיות מולדות והשפעות סביבתיות-תרבותיות רחבות יותר. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי כשהילד מגיע למסגרת חינוכית, זה לא סוף פסוק. גם כשהילדות אינה מאפשרת התפתחות אופטימלית, ניתן, עם סביבה מסונכרנת בהמשך לשפר את המצב.
איך נוכל אנחנו, שנמנים על הסביבה העכשווית של הילד, כולל אנשי חינוך, מטפלים, הורים לעזור לילדים ולמתבגרים לפתח מידה ראויה של אמפתיה באופן פרטני ובמסגרת קבוצתית כמו כיתה?
כדי להרגיש אמפתיה, עלינו תחילה לזהות את רגשותינו שלנו ולכן השלב הראשון בפיתוח אמפתיה הוא לעזור לילדים להתחבר לרגשותיהם ולזהות אותם.
ילדים רבים, וודאי בגילאים צעירים, מתקשים לדייק את רגשותיהם ומציינים שהם מרגישים "טוב" או "רע". הם אינם מבחינים כשהם מתארים את רגשותיהם בין "טוב-שמח", "טוב- נרגש", "טוב- מסופק" וכו' או בין "רע-עצוב", "רע-כועס" או רע- דואג".
כשמדובר בילדים צעירים מאוד ניתן "להכשיר" את הקרקע לדיבור על מנעד הרגשות ע"י הרחבה של תיאור מזג אויר, למשל. אפשר לומר שמזג האוויר הוא טוב או רע, אבל זה לא ייתן לנו יותר מדי אינפורמציה. כדי להבין איך באמת מצב מזג האוויר בחוץ יש להיות יותר ספציפיים: מעונן, סוער, יורד גשם, יש עננים קלים, רוח קלה וכו'. מכאן נמשיך עם הרחבה של מילות רגש ובעזרת משחקים והפעלות נעזור לילדים לזהות את רגשותיהם במצבים ואירועים שונים.
בשלב הבא נעזור לילדים לזהות ולהבין את רגשות האחר. ניתן להראות פרצופים עם רגשות שונים, לבקש מהילדים להביע בעצמם רגשות שונים ולשחק במשחקים של הבעת רגשות וזיהויים, תוך התייחסות לאירועים שונים. מומלץ להיעזר במשחקים, כמו "מרגישון", "מה עובר עליך" ובמשחקי תפקידים של אירועים שונים.
ערוצים נהדרים נוספים לפתוח אמפתיה הם ספרים וסרטים. דרך ערוצים אלו ילדים יכולים לתרגל זיהוי רגשות, הזדהות עם האחר, וכן ללמוד את נקודות המבט של האחר, גם כשהוא או היא שונים מהם, או להבין כי רגשות זהים יכולים להוביל לתגובות התנהגותיות שונות.
פרוייקטים של תרומה לקהילה, שמאפשרים נתינה לאחר הם ערוץ נוסף לפיתוח אמפתיה. התרומה לקהילה יכולה להיעשות, תחילה בתרומה לכיתה, אח"כ לקהילת בית הספר עם ניקיון ביה"ס, או עזרה לתלמידים נזקקים ואח"כ לקהילת השכונה או היישוב עם איסוף חומרים למחזור, תרומה של מצרכי מזון או גיוס כספים.
אחת הדרכים האפקטיביות ביותר לפיתוח אמפתיה במערכת החינוכית היא לשמש מודל עבור התלמידים לתקשורת חיובית, מחזקת ומעצימה. הדבר ראוי שייעשה בין מנהל/ת בית הספר והצוות, בין אנשי הצוות לבין עצמם ובין המורים בכיתות לתלמידים.
חשיבות הקשר בין המורים לתלמידיהם היא עצומה, כיוון שגם לסביבה העכשווית שהילד חווה יש השפעה שיכולה להיות מיטיבה או הרסנית. אם נחזור למחקריה של פלדמן, במחקרים אחרונים היא מגלה את חשיבות החוויה הבינאישית בכל גיל. לדבריה, מערכת האוקסיטוצין היא גמישה, והיא תלויה בהתנהגות שלנו, המבוגרים שבסביבת הילד. למשל ב-3 מחקרי אורך של פלדמן היא עוקבת אחר 3 קבוצות של ילדים ואימהות שנמצאים בסיכון לסנכרון תקין: קבוצת פגים ואימותיהם, קבוצת ילדים ואימהות משדרות, שחווים סטרס קיצוני ומתמשך וקבוצת ילדים לאימהות עם דיכאון כרוני. הבדיקות, שנערכו בנקודות זמן שונות לאורך הילדות, החל מגיל יומיים, כללו אינטראקציות הורה-ילד, בדיקות הורמונליות (אוקסיטוצין, קורטיזול, אימונוגלובולין( A אצל הילד, אמו ואביו, יכולת הוויסות של הילד, יכולת ניהול ההתנהגות שלו והבריאות הנפשית שלו. נמצא שלאורך כל הילדות, האימהות הדיכאוניות הרבה פחות מסונכרנות עם הילד מאימהות בריאות. הדבר בא לידי ביטוי תחילה, בינקות דרך הבעות לא מילוליות, כמו חיוך ומגע, ובהמשך בפחות סנכרון מילולי. מבחינת מדדים ביולוגיים בזמן אינטראקציה, נמצא כי אין עדות לסנכרון הורה ילד, כפי שנמדד עפ"י רמות אוקסיטוצין, שהיו נמוכות, בניגוד לילדים בקבוצת הביקורת ואף נמצאה עדות לקיום סטרס כרוני וחולשה של המערכת החיסונית עם מדידה של רמות גבוהות של קורטיזול ושל אימונוגלובולין A בדם. למרבית הצער, החל מגיל שש, נמצא כי לילדים אלה היה סיכוי גבוה פי ארבעה לסבול מהפרעות חרדה וקשיים חברתיים ובגיל ההתבגרות הופיע גם דיכאון.
כדי להגדיל את החוסן הפסיכולוגי והפיסי החוקרת נותנת את המתכון הבא: "חבק־חבק־חבק. כשאתה יוצא מהבית, חבק את הילד, חבק את בן הזוג, זה יוריד לשני הצדדים את רמת הסטרס, יעלה את תחושת הרווחה והיכולת ליהנות ממה שפוגשים במשך היום, וגם ייתן בוסט למערכת החיסון".
מכאן, שהתנהלות חמה, אמפתית ומכילה של מורים ואנשי צוות או טיפול מול תלמידיהם יכולה לחולל שינוי בפיתוח האמפתיה והחברותיות של תלמידיהם. למשל, ייסוד טכסים של קבלת פנים חמה ומאירת פנים לילדים ואף לכל ילד בנפרד ופרידה חמה הוא יעיל מאוד במיוחד עבור כל הילדים ובמיוחד עבור אלו עם קשיים. עידוד, שבח וגמול חיובי על מעשים של אכפתיות, עזרה ושיתוף יתרמו אף הם את חלקם.
לסיום מציעה להציץ בוידיאו המצורף שמראה איך מחנך פותח את היום בתקשורת מחבקת עם תלמידיו לעומת מחנך אחר בקצה אחר של העולם שפיתוח אמפתיה והגברת הפרשת אוקיסיטוצין אינם בראש מעייניו…
מידע לגבי קורס אימון קוגנטיבי התנהגותי ל- ADHD, לחצו פה.
להרשמה לקורס אימון קוגנטיבי התנהגותי ל- ADHD, לחצו פה.