תלמידים אופטימיים יותר נהנים מבריאות פיסית טובה יותר, מצליחים יותר בביה"ס, פורחים ביחסים בינאישיים ומצוידים טוב יותר כדי להתמודד עם סטרס לעומת ילדים עם חשיבה שלילית. אופטימיות מפתחת את הציפיה להצליח ומקלה על הילדים ובני הנוער להשקיע את המאמץ כדי להשיג הצלחה בכל התחומים.
אך מה קורה בקרב ילדים ומתבגרים עם ADHD- איך החשיבה השלילית קשורה?
המחקר בתחום והניסיון בשטח מגלים, כי לבעלי ADHD יש נטייה מוגברת לפסימיזם ולחשיבה שלילית. ניתן לתת לכך מספר הסברים:
ראשית, בעלי ADHD עלולים לחוות יותר אירועי חיים שליליים מאלו ללא ADHD. למשל, האימפולסיביות והקשיים בוויסות רגשי עלולים לגרום לביצוע מעשים, עליהם הם נענשים באופנים שונים, כולל איבוד חברים, השעיות, אי השתתפות במסיבות או טיולים וכו'. קשיי הקשב וההתארגנות עלולים לפגוע ברמת הציונים, לגרום לאיבוד חפצים, לאיחורים, דחיינות ועוד. כלומר, הם צוברים עוד ועוד חוויות של חוסר הצלחה ואי עמידה בציפיות הסביבה וציפיותיהם העצמיות.
מסרים שליליים מהסביבה חוץ מהחשיבה השלילית העצמית
שנית, בעלי ADHD מקבלים פעמים רבות מסרים שליליים מהסביבה, במיוחד הקרובה ביותר. המסרים גורמים להם לראות את עצמם, את הסביבה ואת עתידם באור שלילי. על כך יש להוסיף כי מה שמעלה את הסיכויים לקבלת מסרים שליליים מהסביבה הוא הרכיב הגנטי הגבוה מאוד של ADHD (כ 80%) והסבירות הגבוהה מאוד שלהורים יש נטייה לחשיבה שלילית בעצמם.
בנוסף, נשקלת גם האפשרות שמוסברת ע"י ההפרעה עצמה וקשורה בחוסר איזון במערכות הדופמין והסירוטונין במוח, שאלו בתורן קשורות במצב רוח ובנטייה לפסימיזם (sharot et al., 2012 , Oades, R.D. ). בנוסף, קיימת נטייה בקרב בעלי ADHD, אולי מתוך צורך לפשט את עולמם, שהוא ממילא כה עמוס ומורכב, לראות דברים כדיכוטומיים, שחור או לבן, ללא גווני אפור, דבר שבתורו עלול לגרום לראיית עולם פסימית.
למרבית המזל הנוירופלסטיסיות של המוח מאפשרת שינויים ע"י תרגול ואימון. אנו יכולים ללמד את עצמינו ואת הילדים סביבנו לחשוב באופן יעיל יותר ולהיות אופטימיים יותר וככל שמתאמנים יותר, כך הדבר הופך פשוט יותר ומתבצע באופן מוצלח יותר.
אני מציעה לעודד את הילדים לחשיבה חיובית ולא שלילית אם במסגרת כיתתית, בקבוצות קטנות ואף במפגשים פרטניים לפי השלבים הבאים:
ראשית, תרגיל פשוט כדי להדגים את כוחם של האימון והחזרתיות בהפיכתם של דברים מורכבים לאפשריים ופשוטים, הוא קיפול של נייר בצורת ריבוע למשחק ה"קווה קווה" הידוע. מבקשים מהילדים לקפל את הריבוע ל"קווה קווה" ומודדים זמן. לאחר שביצעו קיפול שלם פעם אחת (בפרק זמן של כ 5-10 דק'), מבקשים מהם לפרק את הקיפול ואז לקפל מחדש. שוב מודדים זמן. הפעם הקיפול הרבה יותר פשוט והמשימה מבוצעת בזמן קצר באופן משמעותי. המסר הוא שכמו שסימני הקיפול על הדף ועצם התרגול סייעו לנו לבצע זאת שוב ביתר קלות ובזמן קצר יותר, כך הרשתות העצביות שאנו יוצרים במוחינו, "הקפלים" שאנו יוצרים במוח תוך כדי ההתנסות והתרגול מקלים עלינו בעשיית פעולה שבראשיתה נדמתה בעינינו כמלאכותית וקשה כמו חשיבה חיובית.
בשלב הבא נחדד את ההגדרות של נקודות מבט אופטימיות ופסימיות ואת אופן הדיבור העצמי החיובי והמתמודד לעומת דיבור עצמי שלילי וחשיבה שלילית. למשל, נוכל להציג אמירות ומשפטים שונים ונבקש מהילדים להניף ידיים למעלה כשמושמע משפט אופטימי ולהוריד את הידיים מטה כשהמשפט פסימי.
דוגמות למשפטים: "אין סיכוי שאי פעם אקבל ציון מעל 80 במבחן כלשהו"
"הטיול הכיתתי בשבוע הבא יכול להיות ממש כייפי"
"בטח המחנכת החדשה שקיבלנו השנה תהיה אכפתית ומבינה"
"למה אף פעם לא משתפים אותי?" וכו'.
מכאן ניתן להמשיך בלמידת התבוננות דרך נקודות מבט שונות על אותם אירועים. ניתן לעשות זאת באופן הבא:
מבקשים מהילדים ליצור על דף טבלה עם 3 עמודות: עמודה שכותרתה מצב, עמודה שכותרתה נקודת מבט פסימית ועמודה שכותרתה נקודת מבט אופטימית.
דוגמה:
מצב | נקודת מבט פסימית | נקודת מבט אופטימית |
המורה הודיעה שיש בשבוע הבא מבחן מקיף בחשבון | אוי! אני ממש לא מבינה את החומר כמו שצריך. אין לי סיכוי להצליח. | |
מחר מקבלים חיסון בכיתה | עדיף לי לא להגיע מחר לביה"ס. |
לאחר מכן מעבירים את הדפים בין הילדים ומבקשים שיכתבו נקודות מבט אחרות, אופטימיות לגבי אותם מצבים. ניתן להשאיר מקום לכמה הצעות אופטימיות שונות. הילדים מקבלים בחזרה את הדף ומשתפים לפי בחירתם. מכאן ניתן לנהל דיון לגבי מה הם לוקחים מהתרגיל ומה מתאפשר לנו כשהחשיבה שלנו אופטימית לעומת חשיבה שלילית. ניתן להוסיף גם רישום של רגשות אפשריים שעולים בחיבור עם נקודות המבט השונות.
מכאן כדאי לצאת ולדבר על התגובות האופייניות לנו במצבי לחץ שונים ואיך חשיבה אופטימית עשויה לעזור לנו.
תרגיל המדיטציה הבא מסייע בפיתוח ראיה אופטימית לגבי העולם הסובב אותנו:"רגע קטן של חמלה"
בואו נשב בנוח על הכיסא או על השטיח. הגו ישר, אך לא מתוח מדי. הכתפיים נינוחות. נקשיב לקולות החיצוניים, ילדים, מבוגרים, כדור שקופץ, ציפורים, מכוניות.
כעת נפנה את הקשב פנימה לגוף שלנו. נחוש את משקל הגוף היושב, את כובד הראש שיושב על הכתפיים. את הנשימה שלנו. נשים לב לקצב הנשימה. נעקוב מרגע לרגע אחר הנשימה המתפזרת בגוף.
עכשיו אני מזמינה אתכם להעלות בדמיונכם אירוע שקרה לא מזמן, אולי היום, אתמול, בשבוע האחרון, בזמן האחרון, שבו אדם כלשהו עשה עבורכם דבר מה שנגע לליבכם.
למשל, חבר שחלק אתכם את הסנדביץ',
ילד מכיתה מקבילה שאתם פחות מכירים שעזר לכם כשנפלתם בחצר,
שכנה שהכניסה אתכם לביתה, כי שכחתם את המפתח ועוד.
אלו תחושות עברו בגופכם בזמן האירועים האלו?
אולי הרגשתם תחושה של חמימות, של חום, של טוב לב אוהב שמתפשטת בידיים בגוף, בלב,
תחושה של לב רגוע, הודיה, שמחה.
הישארו קצת עכשיו עם התחושה הזו.
תנו לה להיות נוכחת ותיהנו ממנה.
ועכשיו אני מבקשת מכם לזכור את התחושה הזו ולשמור אותה לזמנים בהם תרגישו עצובים, בודדים אולי עם מחשבות פסימיות על עצמכם או על הסובבים אתכם. הזיכרון הזה יהיה שם כדי להזכיר לכם את תחושת החמימות וההודיה.
כעת אספור עד 3 ותוכלו לפקוח את העיניים.
תיהנו!
אשמח לשמוע תגובות!
הכתבה הייתה מעניינת? המשיכו לקרוא על החזרה לשגרה.