הפרעת קשב ופעלתנות יתר

בסוף חודש יוני אישרה האקדמיה ללשון עברית את השימוש במונח הפרעת קשב ופעלתנות יתר מול המונח באנגלית  ADHD(attention deficit hyperactivity disorder). ניתן להסכים כי זהו תרגום מדויק. הוא עונה על הצורך להחליף את המונח השגור בעברית עד כה "הפרעת קשב וריכוז", שמתייחס רק לחלק מהסימפטומים.

מכיוון ש "publicity" זה תמיד חיובי, נהדר ש ADHD מקבלת נוכחות כנושא חשוב דיו כדי להעסיק את אנשי האקדמיה המכובדים. נהדר עוד יותר שאנשי האקדמיה התחשבו ופעלו עפ"י המלצותיהם של רופאים מומחים בתחום (וביניהם ד"ר דניאלה לובל הנפלאה). מבחינת תרגום המושג מאנגלית נעשתה, כאמור עבודה מדויקת. לצד זאת, זכוכית המגדלת דרכה בחנו כולנו את המונח החדש הובילה מטפלים, אנשי מקצוע, הורים ומאובחנים להשמיע מגוון דעות, חלקן תומכות יותר וחלקן פחות. ההתנגדות להגדרה נסבה בעיקר סביב המילה הלא נעימה "הפרעה" (מעניין…הרי היא מופיעה גם ב "הפרעת קשב וריכוז") וכן מכך שהמונח מעביר מסר שכל מי שמאובחן עם "הפרעת קשב ופעלתנות יתר " אמור לבטא את שני סוגי התסמינים, קשיי קשב ופעלתנות יתר.

אישור המונח ע"י האקדמיה הוא בהחלט הזדמנות עבורנו, אנשי המקצוע, להתייחס קצת להגדרה של ה DSM-V בה כולנו משתמשים. האם הסימפטומים העיקריים הם קשיי הקשב, פעלתנות היתר? למה בעצם לתת דיאגנוזה של ADHD" מסוג קשב" כשההיפראקטיביות פחות נוכחת? או ADHD מסוג היפראקטיביות-אימפולסיביות כשיש מעט מאוד או כלל לא תסמינים בתחום הקשב? ומה עם מצבים בהם האימפולסיביות היא מהות הקושי?

הפסיכיאטר האמריקאי, פרופ' ראסל בארקלי, אחד המומחים הבולטים ביותר בתחום ה ADHD, למשל, רואה במרכיב האימפולסיביות את הממד העיקרי בהפרעת קשב וריכוז ופעלתנות יתר. לדבריו, גם קשיי קשב הם, למעשה, ביטוי לאימפולסיביות. כאשר ילד, מתבגר או מבוגר, שעסוק במשימה מסוימת, כמו הקשבה בשיעור, מוסח מקולות של חברים ולא מצליח להתמקד במה שחשוב לו יותר ברגע זה (הקשבה בשיעור) זהו למעשה ביטוי לאימפולסיביות. כלומר, הילד מגלה ביטוי של חוסר שליטה בדחף להתמקד במה שכרגע מעניין אותו יותר (החברים בחוץ). הוא לא מתרכז במה שחשוב לו בטווח הבינוני והארוך (הקשבה בשיעור כדי להצליח במבחן).
למרבה ההפתעה "אימפולסיביות" לא מופיעה כלל במונח הפרעת קשב ופעלתנות יתר או במקבילה האמריקאית, ADHD.

ואם נחזור לעניין השימוש במילה "הפרעה". מסתבר שלא רק ישראלים מתחבטים בו. ג'ין קסטן במאמר קצר שפורסם ע"י המרכז הלאומי ללקויות למידה בארה"ב (disorder, disability or difference: what's the right term?, 2014 ), מתייחסת ממש לשאלת המינוחים וסוקרת את השימוש המתחלף בין "הפרעה", "לקות" ו"שונות". לדבריה, נבחר להשתמש במונח כזה או אחר לפי ההקשר בו אנו נמצאים. השימוש במונח "הפרעה" מתאים, לדבריה, כשאנו עומדים מול גורמים רפואיים ומול מערכת בריאות הנפש. כאמור, ADHD היא הגדרה שמופיעה במדריך לבריאות הנפש האמריקאי, ה DSM-V. "הפרעה נפשית" עפ"י המדריך הנ"ל מוגדרת כ "סינדרום שמאופיין בהפרעה מובהקת מבחינה קלינית בקוגניציה, בוויסות רגשות או בהתנהגות ומשקפת תפקוד לקוי בתהליכים פסיכולוגיים, ביולוגיים או התפתחותיים שעומדים בבסיס התפקוד הנפשי".

ההקשר בו נשתמש לפי הכותבת במונח "לקות" הוא ההקשר החינוכי. קסטן מציגה את המונח "לקות" כמונח משפטי, שמופיע בחוק שמגן על תלמידים, שזקוקים לתמיכה מטעם מערכת החינוך ברמות שונות. כדי לקבל תמיכה במסגרות חינוכיות בארה"ב, צריך להיות מוגדר כ"תלמיד עם לקויות" עפ"י חוק החינוך המיוחד בארה"ב.  בארץ, במערכת החינוך, הדבר נכון באופן חלקי. הסיוע ניתן לפי "אפיונים". האפיונים כוללים גם לקויות למידה, גם הפרעות שונות וכן עיכובים ומינוחים נוספים.

"שונות" הוא מונח שהציעו הורים ומאובחנים כדי להביא למודעות את הרעיון שלהיות עם ADHD או עם דיסלקציה פירושו לא רק להיות עם קושי כלשהו בקשב או בקריאה, אלא גם עם יתרונות בתחומים אחרים. באופן כללי יש להתייחס לכל אדם כבעל "מוח שונה". לכן, לא נכון לטעון שהחיווט המוחי של אדם אחד הוא פתולוגי ושל האחר הוא נורמלי. מדובר פשוט במוחות שונים. מובן כי מונח זה לא יסייע בקבלת טיפול רפואי וגם לא בהתאמות במוסדות חינוכיים ואקדמיים, אך הוא יכול לסייע לאלו המאובחנים לראות את עצמם כשווים בין שונים.

ונחזור שוב למילה "הפרעה". אם מסיקים כי אדם שיש לו הפרעה הוא "מופרע" זה נשמע פוגעני ומשפיל. אם מבינים כי כוונת המגדירים ב DSM במילה "הפרעה" היא שתסמינים שונים גורמים להפרעה בתפקוד זה כבר מעורר התייחסות אחרת. בניגוד להגדרות "לקות" ו"שונות" שמתייחסות למאפיינים מהותיים של האדם עצמו, של המוח שלו, הרי שכשמדברים על "הפרעה" בתפקוד ניתן לראות כאן זווית אופטימית ופתח לשינוי וצמיחה. ההתבוננות היא לא על האדם כלקוי או מופרע, אלא על הפרעה לתפקוד שלו במצבים שונים.

לסיכום, אני מסכימה שטרמינולוגיה היא עניין של הקשר ומול מי אנו עומדים. נכון להבליט את ההיבטים השונים לפי המטרה שאנו רוצים להשיג. זוהי זווית הסתכלות מעשית, אותה כדאי להנחיל גם למטופלים ולמתאמנים.
כחלק מתהליך הפסיכו-חינוך, למשל, נעזור לילדים ובני הנוער (וגם למבוגרים) להכיר את התסמינים ואת הקשיים. נעזור להם להכיר גם את הכישורים והחוזקות ונבדוק יחד מה כדאי להבליט או לפתח ובאלו מצבים. נעזור להם לפתח פרספקטיבה פרקטית מול ההגדרה כדי להשיג את מטרותיהם.
ועוד דבר, אם כבר מדברים על מונחים, ד"ר לאורה וולמר, שהשתמשה בראשי התיבות של "הפרעת קשב וריכוז", הורידה את הה' של הפרעה ונשארה עם "קש"ר". היא יצרה מונח שילדים ומתבגרים התחברו אליו ונהנים להשתמש בו. השאלה היא עד כמה נוכל להסתדר עם השיטה הזו הפעם? הפרעת קשב ופעלתנות יתר היא בראשי תיבות הקו"ף וגם בלי ה"ה'" של ה"הפרעה" זה לא משתפר מספיק…

לאלו מכם שמתעניינים בהרחבת הכלים היישומים לעבודה עם ילדים, מתבגרים והורים ל הפרעת קשב ופעלתנות יתר – מוזמנים להכיר את הפרוטוקול המובנה לפי המודל אימון קוגניטיבי-התנהגותי ל ADHD, שפיתחתי כאן

רוצים ללמוד את הכלים בעצמכם ולהפוך למאמנים קוגניטיביים התנהגותיים ל ADHD? לחצו כאן ולמידע נוסף ומורחב על הקורס אימון CBT ל ADHD לחצו כאן