חוסר וודאות הוא אחד הדברים המתישים ביותר עבור כולנו, ילדים, מבוגרים, עם ADHD, או בלעדיו. בשנה וחצי האחרונות חוסר וודאות הפכה להיות המצב הוודאי, ואנו חווים אותו שוב, פחות משבועיים לפני החזרה לבית הספר לקראת תחילת שנה"ל.
בנוסף, החודשים האחרונים לימדו אותנו עוד שני שיעורים חשובים: ראשית, נוכחנו לראות עד כמה ריבוי שעות מסך מזיק לילדים ולמתבגרים וכמה קל להתמכר לטכנולוגיה. שנית, התברר עד כמה ילדים ובני נוער זקוקים למסגרת החינוכית כאוויר לנשימה ואלו נזקים נגרמים בכל המישורים כשהמסגרת לא זמינה, או זמינה באופן לא רציף. במסגרת החינוכית התלמידים לא רק רוכשים ידע אקדמי, אלא, אף חשוב מזה, הם פוגשים את בני גילם, מפתחים ושומרים על קשרים חברתיים וזוכים גם בהשגחה ודאגה של מבוגרים נוספים מלבד ההורים. אכן, דיווחים שמגיעים מאנשי בריאות הנפש ואנשי חינוך מצביעים על עליה דרמטית בקשיים והפרעות נפשיות, כולל דיכאון, חרדה, פגיעות עצמיות, ניסיונות אובדנות, הפרעות אכילה, שימוש בחומרים, אלימות במשפחה ועוד.
לצערינו, ברוב המקרים, נראו כי משתנים אלו משפיעים על ילדים ובני נוער עם ADHD אף יותר בהשוואה לשאר התלמידים. ילדים עם ADHD זקוקים אף יותר מאחרים לשגרה, ליציבות, למסגרת קבועה. נוסף על כך, הלמידה בזום, בבידוד בבית, עבור רובם היא מאתגרת עד בלתי אפשרית. בנוסף, מחקרים מצביעים על רמת פגיעות גבוהה במידה משמעותית של ילדים ובני נוער עם ADHD לעומת אחרים להתמכרות למסכים.
איך ניתן, אם כן, להשתמש בידע הנ"ל כדי לצמצם את הפגיעה בחזרה לבית הספר בשנה"ל הקרבה?
אני מציעה להורים ולנו, המטפלים, שעובדים עם ההורים, להכין שיגרת חרום, כלומר, שיגרה קבועה ככל האפשר לימים לא שגרתיים, בהם ההגעה לביה"ס נמנעת.
הרעיון הוא להגדיר מתווה חליפי קבוע ועקבי, שיאפשר שמירה על מילוי הצרכים החברתיים-רגשיים של הילדים. אלו כוללים, כאמור, את הצורך בעוגן של עקביות וודאות מסוימת, הצורך בקשרים ומפגשים חברתיים, מיעוט זמן מסך והשגחת מבוגר.
דוגמה למתווה כזה, יכולה להיות למשל, גיבוש של קפסולה קטנה של 4-5 ילדים מאותה כיתה, שיפגשו פיסית בבתים, בחצרות וכו' ויהיו תחת השגחה הורית/מבוגר אחראי לפי תורות. אם השיעורים בכיתה מתקיימים בזום הילדים בקפסולה הקטנה יוכלו ללמוד יחד, כך שהלמידה תהיה חוויתית יותר, עם עזרה הדדית ובתיווך של ה"מבוגר התורן". בנוסף, המבוגרים התורנים יוכלו, לפי כישוריהם ויכולתם, ללמד חומר לימודי, להעביר חוגים וכן להיעזר באנשי מקצוע בתחומי הלימוד ככל האפשר. יש לציין גם את חשיבות עירנות המבוגרים למצבם הנפשי של הילדים ופניה לגורמים המטפלים.
חשוב לגבש ולכתוב באופן מדויק את הפרטים עם לו"ז שבועי, כמו, באיזה בית נפגשים מתי, מי המבוגר התורן, באיזה שעות וכו'. כך, ידעו גם הילדים וגם ההורים, כי קיים עוגן בטוח בתוך ים חוסר הוודאות הכאוטי.
אשמח מאוד לשמוע רעיונות נוספים שלכם לגבי החזרה לבית הספר וההתמודדות עם חוסר הוודאות שימשיך וילווה אותנו גם בחודשים הקרובים. בתקווה לחזרה מהירה ככל האפשר של שגרה אחת רצופה.
אם ברצונכם להפוך למקצוענים בטיפול ואימון ADHD, מזמינה אתכם ללחוץ כאן ולקבל פרטים על הקורס הקרוב ב "אימון CBT ל ADHD"
