חרדות בבית הספר וגישת ה CBT לטיפול

חרדות בבית הספר וגישת ה CBT לטיפול

שנת הלימודים החלה וברור לכולנו שזו עומדת להיות שנה מורכבת מאוד ולא שגרתית. בתוך מציאות זו גם ברור לצוותי החינוך ולמשפחות, שהגעה סדירה לבית הספר חשובה ביותר לבניית תחושת שייכות, "נורמליות", ביטחון וחוסן.
יחד עם זאת, באופן לא מפתיע, בזמנים כאלה החרדות מתגברות, ומקשות על התלמידים הסובלים מהן להגיע לביה"ס. שלושה סוגים של חרדות, אליהם אתייחס במאמר הנוכחי, מקשים במיוחד: חרדה חברתית, חרדת פרידה וחרדת בי"ס
בואו נכיר שלושה תלמידים מהם נוכל ללמוד על חרדות אלה:
איילת, תלמידת כיתה ח', מגלה רגשות מעורבים לגבי תחילת שנה"ל. מצד אחד, בחופש היו לא מעט רגעי שעמום, ויש מקצועות, שהיא ממש נהנית ללמוד. מצד שני, בבית הספר קשה להתחמק ממצבים בהם היא מרגישה מובכת מאוד, כמו לדבר מול כל הכיתה, להתעמל בשיעורי ספורט מול אחרים או לדבר עם דמויות סמכות. כל אלו גורמים לה ללחץ רב, לדופק מואץ, לחשש שילעגו לה ולרצון שהאדמה תבלע אותה.
מאז שהיא זוכרת את עצמה הרגישה לא בנוח בסיטואציות בהן היא חשה נתונה תחת בחינה ובדיקה, אפילו כשהיא סתם יוצאת להפסקה ופוגשת בנות שפחות מכירה.
דנית, בת ה 10, התחילה את כיתה ה' בקושי רב. היא מתקשה מאוד להיפרד מאמהּ בבוקר, ומוודאה שהאם תאסוף אותה בסוף היום מביה"ס. במהלך יום הלימודים היא מתקשרת אליה מספר פעמים ונכנסת ללחץ, כשהאם לא עונה לה. היא דואגת מכך שדבר מה יקרה לאם כשהיא רחוקה ממנה. בבקרים דנית מתלוננת שיש לה בחילות, סחרחורות וכאבי בטן ומבקשת להישאר בבית. ברקע, דיווחה האם שחלתה, כשדנית היתה בת 3, וכיוון שהיתה מאושפזת במשך מספר חודשים לא יכלה כלל לטפל בבתהּ באותה תקופה.

יונתן בן ה 9 מסרב ללכת לבית הספר. בשנה שעברה הסתדר היטב עם המורה המחנכת והרגיש שהיא מבינה אותו. אומנם כבר בשנה שעברה התעוררו קשיים עם היועצת ומורת השילוב והן עוררו בו התנגדות, אך בסה"כ שמח להגיע לביה"ס ולהיפגש עם החברים לכיתה. הציונים היו טובים ברובם ולא התעוררו בעיות התנהגות מיוחדות. השנה, כבר בשבוע הראשון, כשהבין שהמחנכת התחלפה, ושהנוכחית מתנהלת באופן הרבה יותר נוקשה מהקודמת, החל לחשוש מהגעה לכיתה. הוא הודיע להוריו כבר בערב היום הראשון ללימודים, שלא ילך לביה"ס ובבוקר למחרת הבהיר, שגם אם יגיע לשער ביה"ס לא ייכנס לכיתה. לטענתו, המורה וכל שאר הצוות לא מבינות אותו, צועקות עליו כל הזמן ומשפילות אותו מול כולם. ברקע יש חשש שליונתן הפרעת תקשורת והוא עומד לעבור אבחון בקרוב.

שלושת הילדים, איילת, דנית ויונתן, מגלים קושי לגבי ההגעה או הנוכחות בבית הספר, אך כשבוחנים את הסיבות מקרוב, מתגלים הבדלים. איילת מאובחנת עם חרדה חברתית. חרדה זו גורמת לה לחשוש ממצבים בהם היא עלולה להרגיש מובכת, להיות מושא ללעג, השפלה או הקנטות או שתחוש דחייה. לכן, החשש שלה להגיע לביה"ס הוא בעיקר בימים בהם היא צריכה להיות במרכז תשומת הלב באופן כלשהו. ימים מאתגרים נוספים הם כשהיא יודעת שחברותיה הטובות לא מגיעות ואז תצטרך לבלות בכיתה או בהפסקה עם ילדים פחות מוכרים. חשוב לציין שהחרדה של איילת לא מוגבלת רק להגעה לביה"ס. היא חווה את החרדה בעוצמה גבוהה בכל הזדמנות בה היא חשה שהיא במרכז תשומת הלב או תחת בחינה של בני גילה או אנשים, שאינם קרובים לה. לכן, היא עושה הכול כדי להימנע מהמצב הזה. למשל, היא סירבה לחגיגת בת מצווה והעדיפה אירוע קטן עם המשפחה הקרובה (הגדרת ה DSM-5 המלאה לחרדה חברתית בנספח 1 I).
דנית , לעומת זאת, מאובחנת עם חרדת פרידה. החרדה מאופיינת בפחד ומצוקה רבים כשנפרדים מדמויות ההתקשרות העיקריות. ההתנהגות מאופיינת בהיצמדות להורה או לקרוב וסירוב להיפרד ממנו, סיוטי לילה שקשורים בפרידה ותלונות פיסיות לקראת פרידה. (הגדרת ה DSM-5 המלאה לחרדה חברתית בנספח 1 II).
חרדת בית ספר או סירוב בי"ס שמגלה יונתן, מתייחסת למצב שהוא מעבר לסירוב ספורדי ללכת לבי"ס. מדובר בסירוב עיקש ועקבי עם סימפטומים פיסיים של כאבי ראש או כאבי בטן בימי לימודים ובמצוקה גבוהה, שעולה, כשהילד מתבקש ללכת לביה"ס. מדובר בתופעה, שלא מוגדרת בספר האבחנות, ה DSM, והיא מתפתחת פעמים רבות בהדרגה, החל מאיחורים, סיום יום לימודים מוקדם מהנדרש, הגעה לא סדירה וכו'. ילדים עשויים להימנע מבית הספר כדי להתמודד עם לחץ או פחד ממספר רב של סיבות. חרדת פרידה וחרדה חברתית שתוארו לעיל הן שתיים מהן.
גורמים אחרים שעשויים להוביל לחרדת בי"ס או סירוב הן הפרעת חרדה כללית, דיכאון, הפרעת התנהגות מתנגדת, ASD, PTSD, הפרעת הסתגלות ועוד.
חשוב להדגיש, כי קטיעה משמעותית של רצף ההגעה לביה"ס מסיבות מוצדקות כמו מגיפת הקורונה או מצב בטחוני מתוח, שקרתה כאן בשנים האחרונות מקשה ביותר על ההתמודדות עם תופעת סירוב ביה"ס. ככל שתלמידים מגלים נטייה מסוימת לסירוב בי"ס, והם לא מגיעים לביה"ס על בסיס קבוע, כך התופעה מחמירה, כיוון שהגורמים שעומדים מאחורי התופעה מתגברים: החרדות עולות, הפערים הלימודיים מעמיקים, הקשיים החברתיים מתגברים, הדיכאון עלול להעמיק וכו'. לכן, בטיפול, המטרה היא לעשות ככל שניתן כדי להשיב את התלמידים למסגרת, מהר ככל האפשר, תוך מתן כלים ותנאים להתמודדות יעילה (ואז יש שביתה בתיכונים…).
כפי שהוצג כאן, בכל שלושת המקרים מדובר בקושי להגיע או לשהות בבית הספר, אך הסיבות, שעומדות מאחורי הקושי הן שונות. כדי להתאים את הטיפול ולהביא לשינוי, חשוב, ראשית, לאבחן את מקור הבעיה ולתת את הדיאגנוזה הנכונה.

האבחון

האבחון נערך באמצעות ראיונות ושאלונים מותאמים לסימפטומים שאנו רואים ובמקרים המתוארים כדאי להתחיל עם שאלון חרדה כללי כמו ה SCARED וממנו להמשיך לשאלונים ספציפיים לפי הצורך. למשל, שאלון לייבוביץ' לחרדה חברתית ושאלוני ADIS לחרדת פרידה ופוביית/סירוב בית ספר.
מידע שנקבל מהילדים, ההורים ואולי גם מאנשי צוות ביה"ס, דרך ראיונות, יוכל להשלים את תהליך ההערכה.
חשוב לציין, כי אומנם גם במקרים של חרדה חברתית וחרדת פרידה נבדוק את האפשרות שיש הפרעות נילוות, אך במקרה של פוביית בי"ס נשאל תמיד מה מסתתר מאחורי הסירוב. לעיתים הגורמים הם אחת או שתי החרדות הנ"ל (חרדה חברתית, חרדת פרידה), קשיים לימודיים או חברתיים חמורים, התעללות שהילד חווה בתוך המסגרת החינוכית או הפרעת תקשורת. חשוב מאוד להבין את הסיבות לעומק. במקרה של יונתן, החשש היה שהוא סובל מהפרעת תקשורת לא מאובחנת וזקוק להתאמות מיוחדות במסגרת החינוכית או להחלפה של המסגרת אם לא תוכל לספק לו את התנאים להם הוא נזקק.

                                                 התערבות לפי מודל ה CBT
לאחר האבחון, תהליך ההתערבות בכל שלושת המקרים יכלול את המרכיבים הבאים: המשגת מקרה, פסיכו-חינוך, הגדרת מטרות לטיפול, הקנייה של אסטרטגיות התמודדות: קוגניטיביות, פיסיולוגיות, התנהגותיות ושילוב של ההורים והצוות החינוכי בתהליך.
וביתר פירוט:
המשגת המקרה
המשגת המקרה נכתבת על סמך נתוני האינטייק עם ההורים והילד ולוקחת בחשבון את ההיסטוריה המשפחתית, הרפואית, תיאור הילד, אירועים מכוננים וכו'. היא מתייחסת לאבחנה ולביטויים השונים של הקושי מכל הבחינות: התנהגותית (בכי, צעקות, אי הגעה לביה"ס בימים מסוימים, טלפונים להורים וכו'), פיסיולוגי (סחרחורות, הקאות, דופק מואץ, הזעה, וכו'), רגשי וקוגניטיבי (מחשבות אוטומטיות שליליות וסכמות).
בנוסף היא מציעה השערה מושכלת, שמסבירה מדוע הסימפטומים התפתחו ואיך גורמים סביבתיים, תוך-אישיים ובינאישיים עיצבו את הסימפטומים.
גורמים אלו, הגורמים המשמרים את הסימפטומים יכולים לכלול: רווחים משניים, פסיכופתולוגיה הורית, פרה-דיספוזיציה כמו הפרעת תקשורת וכו'.
המשגת המקרה מתייחסת גם לגורמים מסייעים- גורמים שיעזרו לילד להתגבר על הקושי, כמו: מוטיבציה לשינוי, יכולת לגייס תמיכה מהסביבה, IQ גבוה, חוש הומור, כישורים, דמיון, יצירתיות, מתן אמון במטפל ובטיפול, מוטיבציה לשינוי בסביבה, אמון הסביבה בטיפול ועוד. מתוך המשגת המקרה יוצאים לאסטרטגיות הטיפול, מנבאים מכשולים לטיפול ומציעים דרכים להתמודד עימם.

פסיכו-חינוך
פסיכו-חינוך כולל מתן הסבר ברור למטופל ולמשפחתו על האבחנה שקיבלו, על הסיבות והגורמים לה ועל האפשרויות השונות שיש לטיפול CBT להציע. אנו מסבירים, כי על פי מודל ה CBT, מחשבות, רגשות והתנהגויות קשורים זה בזה, וניתן להתגבר על קשיים על ידי זיהוי ושינוי של חשיבה לא מועילה או לא מדויקת, שיוביל לשינוי הרגש, התגובה הפיסיולוגית או ההתנהגות וכן להיפך. כלומר, ליצור שינוי בחשיבה דרך שינוי התנהגות או שינוי בתגובות הפיסיולוגיות ולעיתים דרך עבודה ישירה על עוצמת הרגש.
מטרת הפסיכו-חינוך לעזור למטופל ולמשפחתו להבין ולקבל את האבחנה ולהתגייס ולשתף פעולה עם תהליך הטיפול.
למשל, בתהליך הפסיכו-חינוך עם דנית והוריה, לאחר שהתברר כי דנית מתקשה מאוד להיפרד מהאם כמעט בכל סיטואציה, לא רק בשעות ביה"ס, הם קיבלו הסבר על מהי חרדת פרידה, על מהלך טיפול ה CBT וכן על הגורמים האפשריים שהביאו להתפתחות החרדה. מבחינת ההיסטוריה המשפחתית, הובהר כי החודשים הארוכים, בהם האם היתה חולה, מאושפזת בבי"ח, היו אירוע מכונן עבור דנית. בנוסף, פרה-דיספוזיציה של נטייה לחרדות, שבאה לידי ביטוי בתחומים נוספים אצל דנית (חרדת בחינות) ואצל בני משפחה אחרים תרמה גם היא להתפתחות חרדת הפרידה. לצד זאת, הובהר כי, הכוחות של דנית, כולל הכישורים החברתיים שלה, יכולת הלמידה המהירה שלה, היצירתיות שלה, התגייסות כל המשפחה לתהליך, כולל האחים, יסייעו לתהליך הטיפול.
בתהליך הפסיכו-חינוך במקרה של יונתן חשוב היה להבהיר, כי ליונתן יש סיבה בגללה הוא מתנגד ללכת לביה"ס וזו לא סתם עקשנות וחוסר גמישות. הובהר כי סביר שעל רקע ה ASD לכאורה, ממנו הוא סובל, יונתן מתקשה לעמוד בדרישות של בי"ס סטנדרטי והוא מרגיש מוצף וחרד מעודף הגירויים.
במקרים אחרים של סירוב בי"ס, בהם יש סיבות אחרות, כמו למשל חרם, חוסר הצלחה במסגרת, אקלים של אלימות, בעיות חמורות בבית, חרדת פרידה, נתאים את ההתערבות באופן ספציפי.

הגדרת מטרות
הגדרת המטרות במודל ה CBT נגזרת מתוך תהליך האבחון, הפסיכו-חינוך ובשיתוף עם הילד ומשפחתו. המטרות מוגדרות עפ"י מודל ה SMART , שאני מוסיפה לו עוד P, כלומר
SMART P. המטרה היא ספציפית Specific מדידה Measurable,  מלהיבה ומקדמת הגשמה עצמית Appealing , אפשרית Realistic,  תחומה בזמן Time restricted ,  וחיובית Positive.
לדוגמה: במקרה של איילת, אחת המטרות שקבעה היתה: "ליצור קשרים עם חברים וחברות בנוסף לשתי החברות הטובות שלי כדי שאוכל להרגיש יותר בנוח בכיתה ובביה"ס ושאוכל להגיע לאירועים ולמסיבות גם בלעדיהן ולהרגיש נוח. כל זאת תוך שלושה חודשים מהיום".

אסטרטגיות הטיפול
בחלק זה אתייחס למהלך טיפול ה CBT עצמו, תוך התייחסות לאסטרטגיות ה CBT, ולפנים השונות שהן לובשות כדי לתת מענה מתאים להפרעות השונות. כאמור, לפי ה CBT ניצור את השינוי ע"י ניסיון להשפיע על כל אחד מהגורמים המעורבים: מחשבות, רגשות, תחושות פיסיולוגיות והתנהגויות.
טכניקות הרפיה והרגעה–
נדבך משמעותי בטיפול CBT, הוא פיתוח היכולת של המטופלים להרגיע את עצמם ברמה הפיסיולוגית. מעבר לתחושת ההקלה המיידית, הרגעה פיסיולוגית מאפשרת פניות בקליניקה לתהליך הטיפול והיא בסיס ליישום הכלים מחוץ לקליניקה.
טכניקות אלו חשובות עוד יותר כשמדובר בהפרעות, כמו חרדה חברתית או התקפי פאניקה, בהן התחושות הפיסיולוגיות תוך כדי חווית החרדה, דומיננטיות מאוד. הטכניקות יעילות מאוד ומורידות את רמות הלחץ, החרדה או הכעס.
אסטרטגיות הרגעה והרפיה כוללות:
תרגילי נשימה, הרפיית שרירים, דמיון מודרך, אימון אוטוגני ותרגילי מיינדפולנס.

טכניקות של הבניה קוגניטיבית:
הילדים לומדים לזהות את המחשבות האוטומטיות שעולות מול המצבים מהם הם מנסים להימנע, לאתגר אותן ולחשוב באופן יעיל יותר, שיאפשר להם להשיג את מטרתם.
למשל, המחשבות שאיילת ציינה, היו: "מה יחשבו עלי הבנות האלה? אני בטח אשעמם אותן. הן ירכלו עלי". "הן ממילא לא אוהבות אותי" או "כל הגוף שלי רועד, אני לא אצליח לעשות את התרגיל שהמורה לספורט מבקשת וכולם תיכף יצחקו". "רואים עלי שאני רועדת ומסמיקה".
איילת למדה להרחיב את החשיבה למחשבות כמו: "רוב הבנות לא עושות את התרגילים מושלם. אם יצחקו עלי זו בעיה שלהן". "אני לומדת להרגיע את הגוף שלי וכנראה שבפעם הבאה בשיעור ספורט ארעד הרבה פחות". "אי אפשר לקבל אישור מכולם כל הזמן", "אני אמיצה ולא מוותרת, גם אם זה מביך אותי". "אני לומדת לקבל את עצמי עם החרדה החברתית ולאט לאט גם לומדת להתמודד ולהתגבר על הקושי".
אצל דנית, ברגעים בהם אמה לא ענתה לה לטלפון או איחרה, היא הרגישה הצפה של דאגה, דופק מואץ מאוד, וחשה, שהיא עומדת להתעלף. המחשבות היו: "לאמא שלי בטוח קרה משהו!" "בטח קרתה לה תאונת דרכים. אני חייבת לדעת מה קרה לה". "אסור היה לי להתרחק ממנה".
טכניקות ההרפיה סייעו מאוד לדנית, ולאחר שתרגלה אותן, המחשבות היעילות שעזרו לה היו: "אמא נוהגת היטב. כנראה שיש פקקים בדרך או שהיא סתם מתעכבת קצת". "אני יודעת איך להרגיע את עצמי ובוחרת להישאר רגועה". "מותר לי להישאר רגועה, לא לדאוג ולפטפט עם החברות שלי בכיף".
המחשבה העיקרית של יונתן היתה שהמורה שונאת אותו ולכן כועסת עליו וצועקת עליו. המחשבה האלטרנטיבית היתה, שהמורה לא מבינה את הקשיים שלו ואת הצרכים שלו, אך לא שהיא שונאת אותו.

טכניקות חשיפה הדרגתית
חשיפה הדרגתית מתחילה ביצירת סולם של מצבים עם היררכיה מהקל אל הכבד, כלומר החל ממצבים המעוררים חרדה ברמה נמוכה יחסית ועד למצבים שגורמים חרדה ברמה גבוהה. מתחילים את החשיפה למצבים הנמוכים בהיררכיה ולאט לאט מתקדמים באופן מבוקר ותוך שימוש בטכניקות הרגעה וחשיבה יעילה. ניתן להתחיל עם חשיפה בדמיון ורק לאחר שיש הקלה בחרדה לערוך את החשיפה במציאות.
עם איילת החשיפה ההדרגתית התייחסה למצבים חברתיים מהם נמנעה בגלל החרדה.
עם דנית החשיפה התמקדה בפרידה הדרגתית מהאם. במקרה של יונתן החשיפה ההדרגתית התמקדה בהגעה לביה"ס לזמנים ארוכים יותר ויותר תוך הגעה תחילה רק לשיעורים עם מורות מקצועיות, אתן הסתדר יותר בקלות, ותוך קבלת אופציה לחבוש אוזניות מסננות רעש במידת הצורך או יציאה מהכיתה מדי פעם ל"מקום בטוח".
דוגמה מפורטת נוכל לראות בסולם של איילת:
השלבים בסולם היו: 1. דיבור עם שכנות מבוגרות במעלית 2. דיבור עם אורחים שפחות מכירה, שמגיעים הביתה. 2. דיבור עם ילדות בכיתה, ילדה אחת בכל פעם, שאינן חברות קרובות 3. דיבור עם ילדות בהפסקה שאינן חברות שלה. 5. הצבעה בכיתה בשיעור מדעים 6. השתתפות בתרגילים בשיעור ספורט כשכולם מסתכלים. 7. הצבעה בכיתה בכל השיעורים. 8. הרצאה מול כל הכיתה.

הקניית מיומנויות חברתיות ומיומנויות של פתרון בעיות
בהתערבות CBT עם חרדה חברתית מומלץ להקנות מיומנויות חברתיות, גם אם המטופלים מגלים כישורים חברתיים טובים בסה"כ. הסיבה היא שלמידה מסודרת של מיומנויות חברתיות, מעלה את הבטחון במיגון רחב של סיטואציות חברתיות ומפחיתה את החרדה. אחת המיומנויות החשובות, למשל, היא לעודד הקשבה פעילה לבני השיח. כך, מחד ממוקדים באחר, בצרכיו וברגשותיו ופחות עסוקים ב "מה חושבים עלי" ובנוסף, מתחבבים יותר על בני השיח וזוכים לחיזוקים חיוביים.
מיומנויות של פתרון בעיות הן חשובות כשיש מצבים בעייתיים אמיתיים בשטח ופתרון שלהם נחוץ כדי להביא להטבה.
למשל, במקרה של יונתן רעשים מסוימים ולעיתים אף קולה של המורה המחנכת מאוד הציקו לו. פתרון של אוזניות היה יעיל ואפשר לו להישאר בכיתה או לפחות בין כותלי ביה"ס. כשחש תחושות הצפה מכבידות יציאה לחדר הבטוח היוותה, שוב, פתרון שאפשר לו להישאר בין כותלי ביה"ס.
פתרונות אלו היו זמניים תוך ציפייה לאבחון ולהמלצות שיתכן ויובילו למציאת מסגרת חינוכית מתאימה יותר.

הדרכת הורים והצוות החינוכי–
בכל שלושת המקרים הדרכת ההורים היתה משמעותית מאוד ובמקרים של דנית ויונתן ההורים היו ממש חלק מתהליך הטיפול. בכל המקרים קיבלו ההורים הסבר על תרומת ההימנעויות להתעצמות החרדות. הודגש, כי הדרך לעזור לילדים היא ע"י תמיכה במאמצי החשיפות, חיזוק השימוש במיומנויות ההתמודדות והתאמת התנאים לילדיהם כדי שיוכלו להתמודד עם החרדות והקשיים.
גם המחנכות ושאר אנשי הצוות המעורבים קיבלו מידע לגבי החרדות השונות, הגורמים והדרכים כדי לסייע ולתמוך בתהליכי בחשיפות. במקרה של יונתן, גובשו יחד עם ההורים והצוות המלצות להתאמות עד שיתקבלו תוצאות האבחון.

לסיום, שלושת המקרים המתוארים מדגישים את היעילות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי בטיפול בסוגי החרדות השונים אצל ילדים ובני נוער. על ידי התייחסות לביטויים השונים של החרדה: גופניים, רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים, התאמת כלי ה CBT לעולם הילדים ובני הנוער וכן על ידי שילוב ההורים וביה"ס בתהליך, CBT מסייע בהורדה משמעותית של תסמיני החרדה ובשיפור התפקוד הכללי של המטופלים. התערבות בגיל מוקדם היא בעלת ערך רב, כיוון שלא רק משפרת את מצבם של המטופלים בהווה, אלא גם מונעת התפתחות והחרפה של קשיים ובעיות בהמשך הדרך.
מטפלות/ים ונשות/אנשי חינוך, התכנית לפסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית באוניברסיטת תל אביב היא תכנית ייחודית, המותאמת לעולמם של ילדים ובני נוער. למידע ופרטים הקליקו כאן

נספח 1: הגדרות הפרעות החרדה עפ"י ה DSM-5
Iעפ"י ה DSM- 5 אלו הקריטריונים למתן דיאגנוזה של חרדה חברתית
א. חשש ניכר וממושך ממצבים חברתיים בהם האדם חשוף להערכה מצד אחרים.
ב. האדם פוחד לגלות במצבים אלה סימפטומים שייראו ע"י אחרים באופן שלילי.
ג. המצבים החברתיים מעוררים לרוב פחד או חרדה.
ד. קיימת הימנעות ממצבים חברתיים, או התמודדות הכרוכה בפחד רב או בחרדה.
ה. הפחד או החרדה אינם בהלימה עם המצב בסיטואציה החברתית.
ו. הפחד, החרדה או ההימנעות נמשכים 6 חודשים או יותר.
ז. הפחד, החרדה או ההימנעות גורמים למצוקה או לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או בתחומי תפקוד חשובים אחרים.
ח. הפחד, החרדה או ההימנעות אינם נגרמים מהשפעה פיזיולוגית של שימוש בסמים, בתרופות או עקב מצב רפואי.
ט. הפחד, החרדה או ההימנעות אינם מוסברים טוב יותר על ידי תסמינים של מצב נפשי אחר.
י. במקרה שמצב רפואי אחר נוכח, הפחד, החרדה או ההימנעות אינם קשורים למצב רפואי זה.
ןן על פי ה-DSM-5 אלו הקריטריונים למתן דיאגנוזה של חרדת פרידה:
א. פחד או חרדה מוגזמים ולא תואמי גיל לגבי פרידה מדמויות אליהן הפרט קשור, כפי שבא לידי ביטוי על ידי לפחות 3 מהמאפיינים הבאים:
1. מצוקה מופרזת חוזרת ונשנית לפני פרידה או בזמן פרידה מהבית או מדמויות היקשרות משמעותיות (בד"כ הורים).
2. דאגה עקבית ומופרזת לגבי אובדן דמויות היקשרות או פגיעה אפשרית בהם, כמו מחלה, אסונות או מוות.
3. דאגה מופרזת עקבית לגבי התנסויות באירועים לא נעימים (כמו, ללכת לאיבוד, להיחטף, להיות מעורבים בתאונה, לחלות) היכולים להוביל לפרידה מדמות היקשרות משמעותית.
4. התנגדות או הימנעות עקבית לצאת מהבית, להתרחק מהבית, כולל מקומות יומיומיים כמו בית הספר, עבודה או כל מקום אחר בשל פחד מהפרידה.
5. פחד מופרז ומתמיד או סירוב להיות לבד או בלי דמויות היקשרות משמעותיות – בבית ובמקומות אחרים.
6. הימנעות מתמדת או התנגדות לישון מחוץ לבית או ללכת לישון בלי להיות קרוב לדמות היקשרות משמעותית.
7. סיוטי לילה חוזרים ונשנים סביב נושא הפרידה.
8. תלונות חוזרות ונשנות על סימפטומים פיזיים (כאבי ראש, כאבי בטן, בחילה, הקאה) כאשר פרידה מדמות היקשרות משמעותית מתרחשת או צפויה.
ב. הפחד, החרדה, או ההימנעות הינם עקביים, נמשכים לפחות 4 שבועות בקרב ילדים או מתבגרים עד גיל 18, ו-6 חודשים או יותר בקרב מבוגרים.
ג. ההפרעה גורמת לפגיעה משמעותית במגוון תחומי חיים ותפקוד – החברתי, האקדמי, המקצועי וכדומה.
ד. ההפרעה לא מוסברת טוב יותר על ידי הפרעה אחרת כמו קושי לעזוב את הבית בגלל התנגדות מוגזמת לשינוי בהפרעה של הספקטרום האוטיסטי; מחשבות שווא והזיות הקשורות לפרידה בהפרעות פסיכוטיות; התנגדות לצאת החוצה בלי חברה בה בוטחים באגורפוביה; דאגות לגבי חולי ובריאות האופייניים להפרעת חרדה מוכללת וכדומה.