על הנעה, הנאה ו ADHD

ד״ר איריס ברכוז

ד״ר איריס ברכוז

פסיכולוגית חינוכית מומחית, אימון קוגניטיבי התנהגותי

לפני מספר ימים התקשרה אלי אישה נחמדה בערך בת גילי וקולה היה נרגש: "אם תצליחי לגרום לי להגיע אלייך פעם בשבוע כדי לעשות תהליך ולטפל בבעיה הכי גדולה שיש לי בחיים, שמפריעה לי מאז שאני זוכרת את עצמי, הרי שכבר לא אצטרך לבוא אלייך יותר…"

מאתגר מאוד… חשבתי לעצמי, אך לא בלתי מוכר. כמטפלת ומאמנת שעוסקת בעיקר ב ADHD ובנושאים קשורים, הסתירה הלוגית הזו מוכרת לי היטב.

המשפט הזה בהחלט ממחיש את המלכוד שחשים ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם ADHD כשהם עומדים מול משימות או לו"זים שהם יודעים שכדאי להם לבצע, הם מבינים שבלי לבצע אותם לא יוכלו להתקדם, להשיג את מטרותיהם ולחיות חיים בעלי ערך, ובכל זאת הם אינם מסוגלים להניע את עצמם לפעולה.

גם אם אין לךְ או לךָ ADHD, זה לא טריוויאלי להניע את עצמכם ולפעול, במיוחד אם מדובר במשימות משעממות או קשות לביצוע. לכולנו יש ימים בהם לא מתחשק לנו לקום מהמיטה ולהתחיל את יום העבודה או הלימודים. העניין הוא שבקרב אלו עם ADHD הקושי הוא משמעותי יותר ואף מטרפד, לעיתים, תפקוד יומיומי נורמטיבי.

בהרצאת ה TED של טים אורבן בנושא דחיינות, ("להיכנס אל תוך ראשו של דחיין מקצועי" ׁׁביו-טיוב) טים "מכניס" אותנו הצופים לתוך מוחו של "דחיין מקצועי". הוא מסביר כי מה שמפעיל את המוח הוא עיקרון הקלות וההנאה שמחפש לשהות כל העת בגן שעשועים נצחי. יחד עם זאת, לדבריו, גן השעשועים הזה הופך די מהר ל"גן שעשועים אפל", מכיוון שהשהות בו מלווה ברגשות של אשמה, חרדה ושנאה עצמית. ביצוע של מה שמקדם, מצמיח ומוביל לחיים בעלי משמעות אצל "דחיין מקצועי", עפ"י טים אורבן, יקרה, רק אם יש דד ליין קשוח וברור (וגם זה לא תמיד ולא אצל כל הדחיינים).

דחיינות
דחיינות

חשוב לציין, כי פעולה שמופעלת על ידי דד ליין כזה היא בעייתית משלוש בחינות לפחות:

כל המאמצים להשלמת המשימה מרוכזים בזמן קצר מאוד. הדבר עלול לגרום ליצירת מתח רב שפוגע גם נפשית וגם פיסית.

יש משימות ואתגרים שלא ניתן לבצע באופן איכותי בטווח זמן קצר.

לא תמיד יש דד ליין לפעילויות ומשימות.

איך אנחנו כמטפלים ומאמנים יכולים לעזור?

כמו תמיד, הצמיחה והשינוי מתחילים במודעות. תהליך ההתערבות מתחיל בפסיכו-חינוך, כלומר בשיחה על החלקים הטובים לצד החלקים המאתגרים שיש ב ADHD. אנו מסבירים כי דחיינות של פעולות ומשימות יומיומיות ואחרות מאוד אופיינית ל ADHD וכי הדבר נובע בעיקר מחוסר היכולת לדחות סיפוקים מיידיים והחיפוש אחר הנאה וריגושים בהווה וקושי במיקוד בעתיד, כולל העתיד הקרוב.

השלב הבא והמורכב יותר הוא שלב הקבלה העצמית. כאן נשתמש בטכניקות העצמה, הגדרת ערכים, כלי מיינדפולנס וכלים מעולם תרפיית הקבלה והמחויבות (ACT) כדי לאפשר התמודדות עם רגשות שליליים שעולים תוך כדי הצפת הקשיים, כמו בושה, אשמה, כעס או תסכול.

עם הקבלה מגיעה גם ההסכמה לקבל עזרה. למעשה, השינוי בתפיסת המצב מביא לתובנה שלהיות בוגר ואחראי פירושו לדעת לבקש עזרה כשצריך. בקשת עזרה והסכמה לקבל אותה על בסיס יומיומי זו לקיחת האחריות במקרה של דחיינות ולא להיפך. חשוב גם לחדד את התובנה שקבלת עזרה ברמה כזו או אחרת תצטרך להיות חלק בלי נפרד גם בהמשך הדרך כדי להצליח.

לבסוף, חשוב לציין את ערכה של סביבה מותאמת ותומכת. למשל, אצל ילדים ומתבגרים מדובר בהורים שיוצרים מסגרת קבועה עם כללים ברורים, עם לוח זמנים קבוע ותוצאות ברורות לעמידה או לאי עמידה בדרישות.

כדי להמחיש את האופן בו השלבים באים לידי מימוש בפועל אציג בקצרה התערבות עם ניצן, נערה בת 14 שמאובחנת עם ADHD. מדובר בנערה מחוננת שתוך כדי ההתערבות למדה להכיר בכישורים ובחוזקות שלה וכן בקשיים שלה. לאחר התמודדות מוצלחת עם קשייה בתחום החברתי, היא הביעה רצון להפסיק לזמן מה את נטילת הריטלין בגלל תופעות לוואי. הפסקת נטילת התרופה אמנם עצרה את תופעות הלוואי, אך גרמה לקושי רב מאוד בביצוע המטלות הבית ספריות. הסתבר שניצן דוחה את עשיית המטלות לשעת ערב מאוחרת מאוד ולא מצליחה לסיים אותן עד חצות.

ראשית נעשה תהליך עם ההורים בו הם קיבלו הסבר לגבי הקושי של בתם להשלים את מטלות ביה"ס. מבחינת ההורים היה להם קשה מאוד לקבל את הפער בין ה IQ הגבוה של בתם, הקלות בו היא יכולה היתה לסיים את מטלות ביה"ס ובין הקושי העצום שלה לבצע את המטלות בפועל. מדי יום היא הבטיחה שלמחרת תבצע את המטלות מיד כשהיא חוזרת מביה"ס ושעד 18 הכול יהיה מוכן וכשיום המחרת הגיע, היא המשיכה בדחיית הכנת שיעורי הבית עד חצות.

כשההורים הבינו שההתנהגות הזו לא נובעת מזלזול בהם, או מהתנהגות של "דווקא", וכי יש צורך ביצירת סביבה תומכת שמתאימה את עצמה לצרכים, הם החלו לשנות את התנהלותם מולה. הם הפסיקו לצעוק ולהטיף מוסר וחזרו והעבירו את המסר שהם מסייעים לה כדי שתוכל לרכוש בהדרגה הרגלי התנהלות ועבודה שישרתו אותה מכאן ואילך. הם הסביר לבתם שזו אחריותם ליצור עבורה את הסביבה הנכונה כדי שהיא תוכל להביא לידי ביטוי את כישוריה באופן הטוב ביותר. לשם כך, הם התקינו אפליקציה מגבילה על שעות השימוש בפלאפון, והחלו בהפעלת תוכנית עיצוב התנהגות עם חיזוקים, שכללה הגבלה על שעת ההליכה לישון. בנוסף, ניצן קיבלה מסר ברור מהוריה שאם היא לא רוצה לחזור לנטילת ריטלין עליה להיצמד לתוכנית ולפעול לפיה.

המסרים הברורים והעקביים מההורים בשילוב תכנית חיזוקים שבוצעה בעקביות הביאו לשינוי בתפקודה של ניצן. היא הצליחה לבצע את המטלות הבית ספריות בזמן קצר הרבה יותר, דבר שאפשר לה להתפנות לחברות ולתחומי עניין נוספים. בנוסף, היא החלה לראות בריטלין עוד אמצעי לעזרה, בו היא יכולה להשתמש באופן מושכל ומתוך קבלת החלטות אחראית לפי הצורך ולא כעונש  שהמבוגרים כופים עליה.

ב 15/1/20 מתחיל מחזור נוסף של הקורס "אימון קוגניטיבי-התנהגותי ל ADHD ולקויות למידה"

בקורס בן 4 האשכולות נלמד את הכלים והסודות להתמודדות עם המצבים האופייניים לילדים, מתבגרים ומבוגרים עם ADHD. הקורס מתמקד בתכנית עבודה מובנית ומאורגנת לעבודה עם הילד או המבוגר עצמו וכן עם הסביבות העיקריות, ההורים והסביבה הלימודית.

נותרו מקומות אחרונים. מוזמנים לבדוק את התאמתכם: 050-6874640 או להקליק כאן

 

שתפו חברים:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email


פוסטים נוספים :

חנוכייה חברתית ו ADHD
חנוכייה חברתית ו ADHD

נתחיל במשחק, אותו אני נהנית לשחק עם מטופלים שמגיעים אלי בחנוכה: החנוכייה החברתית: תוך שימוש בערכת המיומנויות החברתיות בתמונות, אני מבקשת מהמטופלים

לקריאה נוספת »

תמיד שמחה לשמוע ממך

דילוג לתוכן