כמעט מדי שבוע מטפלים או מאמנים להפרעת קשב וריכוז בילדים (ומבוגרים), שמגיעים אלי להדרכה או השתלמות מציגים התלבטויות שנשמעות כך: "אני מרגישה שאני צריכה לרדוף אחריו כדי לתזכר אותו לגבי המפגשים שלנו, וגם אחרי שתזכרתי אותו יום לפני הוא תמיד מאחר (גם למפגשי הזום…). נראה לי לא טיפולי להתנהג כך. אני מרגישה כמו אמא או כמו מורה… האם זה עוזר לו או בעצם פוגע בו"?
אם נוסיף לכך את הנטייה שלנו כמטפלים "לקרוא" רמזים נסתרים ולא מודעים, אנו עלולים אף לפרש את השכחה של המפגשים כהתנגדות לטיפול או לאימון. המטופלים או המתאמנים מצידם מתביישים מאוד בכך ששוב שכחו את שעת המפגש או לא שמו לב לשעה והתהליך עלול להסתיים טרם זמנו.
שאלות נוספות, שנשמעות, מתייחסות למידת האקטיביות שלנו במפגשים, כמו למשל:
"אני אמורה להכין עבורה את הלו"ז שלה? היא כבר בכיתה ח' "
"קשה לו לכתוב במהלך המפגשים, אני אמורה לכתוב בשבילו?"
התלבטויות נוספות נוגעות במטרות המתאמנים:
"איך אני יכולה כמאמנת לעבוד עם המתאמנת על חיפוש מגורים מחוץ לבית ההורים כשהיא כל-כך תלותית בהם באספקטים רבים בחיי היום-יום שלה?"
בדומה להורים שמחד רוצים לגדל את ילדיהם לחיים של עצמאות ולקיחת אחריות, ומאידך נתקלים בקשיים הממשיים שילדיהם חווים בתהליך, כך גם אנו כמאמנים ומטפלים מוצאים את עצמינו מתחבטים עם שאלות דומות בעבודתינו בקליניקה. השאלות נוגעות, כאמור, הן למטרות הטיפול, להתנהלות בטיפול והן למטרה הכללית שאנו שואפים אליה ברוב תהליכי האימון והטיפול והיא לשחרר את המטופל או המטופלת עם תום התהליך בלי שיזדקקו לנו באופן שוטף.
ובכן, בראייה שלי, אחד האספקטים החשובים ביותר באימון הפרעת קשב וריכוז בילדים (ומבוגרים) הוא נושא העצמאות והאחריות מול תלותיות והישענות מופרזת על הסביבה. כידוע, בקרב ילדים ומבוגרים עם ADHD הקושי הוא בד"כ לא ביכולת לבצע פעולות, אלא בהוצאה שלהן לפועל ברגע האמת. כבר בתחילת התהליך אנו מציגים למתאמנים את המושג "פרואקטיביות" ומעודדים אותם לעבור ממצב פאסיבי, תחושה של חוסר שליטה על חייהם ותחושות של חוסר יכולת למצב של בחירה, תחושת מסוגלות ואקטיביות לגבי השגת מטרות וביצוען.
אנו מסבירים למתאמנים, שהבחירה האמיתית, העצמאות האמיתית, מושגת כשאנו מבינים תוך התנסות ולמידה מה אנו מסוגלים לבצע בעצמינו (מתוך ציפייה שבהדרגה יכנסו יותר התנהגויות לרשימה זו) ומתי עלינו לבקש עזרה. כבר בתחילת התהליך, כחלק משלב ההיכרות וההעצמה, המתאמנים מזהים את תחומי החוזק שלהם ואת תחומי החולשה. אני מסבירה, שכיוון שאחד מתחומי החולשה יכול להיות ההתנעה או ההתמדה נלמד כלים יעילים להתמודדות עם סוגייה זו. יחד עם זאת, יהיו תחומים בהם נצטרך להיעזר באחרים עד שנוכל להיות עצמאיים לגמרי ויתכן שתקופת ההישענות תיארך זמן רב. עצם היוזמה וביצוע בקשת העזרה מהאחר היא פעולה שמממשת עצמאות בשלב זה.
למשל, במקרה הראשון שהוצג לעיל, נביא את המתאמן לבקש מאתנו לתזכר אותו יום קודם וכן כחצי שעה לפני המפגש. מבחינתי כמאמנת עצם יוזמת הבקשה היא צעד חשוב לקראת השגת עצמאות. בשלב הבא אשאל מה הוא יכול לעשות כדי לזכור את הפגישה עם פחות עזרה ממני. פתרונות אפשריים יכולים לכלול בקשת עזרה בסביבה הטבעית שלו (תזכורת מאחד ההורים) או יצירת התראה בפלאפון שתתבצע כבר במפגש עצמו.
למעשה, מכיוון שבהפרעת קשב וריכוז בילדים, תחום העצמאות ולקיחת האחריות הוא קושי כה מרכזי, תהליך האימון הוא במהותו עבודה על פיתוח תחומים אלו. כישורים רבים מתוך 27 הכישורים בהם אנו עושים שימוש באימון הקוגניטיבי-התנהגותי ל-ADHD מתייחסים לנושא. בנוסף, אסטרטגיות ותהליכים שהמתאמנים חווים ורוכשים קשורים לפיתוח התחום. אמנה להלן חלק מהכישורים והאסטרטגיות.
- בתהליך האימון נעשה בשלבים הראשונים "פיקוח הדוק" על ביצוע המשימות כאשר עם התקדמות התהליך אנו מסירים את הפיקוח תוך כדי שיח על הקושי ועל בניית העצמאות באופן הדרגתי. נוכל להשתמש תחילה ביותר תזכורות וחיזוקים ולהסיר אותם בהדרגה.
- כישורי אימון כמו שאילת שאלות, קידום פעולה בכיוון היעד, נשיאה באחריות ושורה תחתונה מכוונים באופן ישיר לפיתוח עצמאות ואחריות. "שאילת שאלות" מחייבת את המתאמנים להתבונן פנימה, להפוך אקטיביים ולענות בעצמם על השאלות החשובות בחייהם. הדבר מאפשר מעבר לתפיסה עצמית קומפטנטית ואקטיבית.
"קידום פעולה בכיוון היעד" כשמו כן הוא ואנו מפעילים את הכישור גם בתוך הקליניקה. למשל, מתאמן שלא חש כי הוא עצמאי דיו להתחיל בשיעורי נהיגה יתבקש להתקשר למורה לנהיגה בפגישה עצמה. מתאמנת שתרגיש חוסר אונים מול חברה שנפגעה ממנה, תתבקש להתקשר לחברה שפגעה בה במהלך הפגישה ולהתנצל. (כמובן שאנו בודקים כי ההתנהגויות נמצאות בהלימה עם הערכים והמטרות של המתאמנים).
"נשיאה באחריות" הוא כישור שכולל 3 מרכיבים עליהם נדרשים המתאמנים לענות: מה הפעולה שאתם עומדים לעשות? עד מתי תבצעו? איך אדע שביצעתם? המתאמנים מתרגלים לרוטינת הבדיקה הזו ובהדרגה מאמצים דפוס התנהלות מובנה כדי לבצע פעולות שמקדמות אותם להשגת המטרות. - ערכים ומיקוד במה שחשוב למתאמנים. בחירת ערכים והגדרתם משמשות כעוגן בתהליך האימון ומהוות סמן עבור המתאמנים, כי הם יוצאים לדרך משלהם, כדי לחיות חיים עם משמעות עבורם. אלו לא ערכים שאחרים מגדירים עבורם. מתוך הערכים יבחרו המתאמנים מטרות ופעולות כדי לחיות חיים עצמאיים. תחילה יוכלו המתאמנים לבחור (או לקבל מאיתנו בקליניקה, מההורים או המורים) תפקידים קלים למימוש הערכים ובהדרגה יקחו על עצמם תפקדים מורכבים יותר כמו הדרכה בתנועת נוער, התנדבות במד"א וכו'.
- למידה של אסטרטגיות ספציפיות: באימון קוגניטיבי-התנהגותי ל ADHD לומדים המתאמנים אסטרטגיות ייחודיות שמתמקדות בנושאים שמאפשרים יציאה לעצמאות. אלו כוללות, בין היתר, אסטרטגיות לניהול זמן, ניהול יומן, אסטרטגיות לקבלת החלטות מושכלת, הכנת רשימות לקראת משימות ועוד.
לבסוף, האמון של המתאמנים בעצמם, ההערכה העצמית, התפיסה העצמית הם נדבך חשוב בהתקדמות. אלו קורים תוך כדי השגת ההצלחות הקטנות וכן מתוך עבודה ישירה תוך שימוש בכלים קוגניטיביים על ניתוח אירועים ובניית יכולת התבוננות יעילה או חיובית יותר על עצמם, על העולם ועל עתידם.
לסיכום, ניתן לומר כי פיתוח עצמאות בקרב המטופלים והמתאמנים עם הפרעת קשב וריכוז בילדים (או מבוגרים) הוא אחד הנושאים המרכזיים בתהליך ההתערבות. ברשותינו כלים שונים ומגוונים לפיתוח התחום ועלינו להתאים את האסטרטגיות והכלים ואת קצב ההתקדמות למקום בו נמצאים המטופלים או המתאמנים.
מי מכן/ם שמעוניינ/ת להרחיב את הידע וההתמקצעות בתחום, הפרעות קשב וריכוז בילדים, מתבגרים ומבוגרים, מוזמנים לקרוא על הקורסים הקרבים כאן
או להתקשר 050-6874640
לקריאה על הפרעת קשב ופעלתנות יתר- הרהורים על המונח העברי ל ADHD, לחצו פה.
למידע נוסף על הקורס אימון קוגנטיבי התנהגותי ל- ADHD, לחצו פה.
