Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors

ADHD אצל בנות

ד״ר איריס ברכוז

ד״ר איריס ברכוז

פסיכולוגית חינוכית מומחית, אימון קוגניטיבי התנהגותי

היום בבוקר נזכר בעלי היקר בארון הגדול, שהיה לי בדירת השותפים, כשהייתי סטודנטית לתואר 2 בירושלים. במיוחד הוא נזכר בארגז ענק באמצע הארון (ארגז המצעים בארונות של פעם…), שהסתרתי ממנו כל כך הרבה שבועות. בארון הזה, ובמיוחד בארגז היה סוד גדול מאוד… את כל הבלגן של החדר הכנסתי לשם, והיו שם ערימות מערימות שונות. העיקר שהחדר נראה מסודר! התביישתי מאוד בהיותי מבולגנת והשקעתי אנרגיה ומחשבה בהסתרה…
כשרק נכנסנו לאותה דירה, שתי השותפות ואני, זיהיתי מיד את הפוטנציאל בארון הקיר הגדול באחד החדרים וכך בחרתי את אותו חדר ללא היסוס (כמו שאתם מבינים את האסטרטגיות לטיפול ב ADHD התחלתי לפתח בגיל צעיר…).

הארון הזה הוא גם סמל לקושי שמופיע לא פעם אצל בנות ונשים, "לצאת מהארון". יש הרבה בושה והסתרה סביב הסימפטומים של ADHD, הרבה יותר בקרב בנות בהשוואה לבנים. בנות משתדלות יותר לרצות ולהתאים את עצמן לדרישות החברה: להיות מסודרות, מאורגנות, שקטות, משלימות משימות, תלמידות טובות. ההסתרה והמאמצים הרבים לרצות גורמים, בין שאר הסיבות, לכך ש ADHD אצל בנות מאובחן הרבה פחות מאשר בקרב בנים.

למעשה, בנים מאובחנים עם ADHD פי 3 או 4 יותר מאשר בנות. וחוץ מההסתרה יש לכך סיבות נוספות:

1. הביטוי של ADHD אצל בנים והביטוי של ADHD אצל בנות הוא פעמים רבות (אם כי לא תמיד) שונה. בקרב בנות יש סיכוי גבוה יותר למצוא ADHD מסוג קשב (Inattentive Type ואצל בנים נפגוש יותר את הסוג המוחצן: AHDH מסוג היפראקטיביות/אימפולסיביות (שוב, זו הכללה. לא אצל כולם).

אם אצל בנים נפגוש יותר אגרסיביות פיסית, הפרעות בשיעורים, בעיות התנהגות, התנהגות מוחצנת, הפרות חוק, המצב אצל בנות יכול להיות אפילו הפוך. ADHD אצל בנות יתבטא יותר ב"ריחוף", חולמנות, התנהגות אינטרוברטית, הפנית התסכול והכאב פנימה, דימוי עצמי נמוך, חרדות, הפרעות מצב רוח וקשיים ביחסים בינאישיים.

הדבר גורם לכך ש:

  • ה ADHD בקרב בנים בד"כ הרבה יותר בולט, מפריע, יוצר בלגן ורעש בסביבה ורצון לטפל כדי שיהיה שקט ורוגע. הגיוני שמורה תבחין קודם בילד שצועק, מרביץ וזורק חפצים ולא בילדה חולמנית, שיושבת בשקט ומביטה דרך החלון במקום להתרכז בשיעור.
  • המופע ההיפראקטיבי והרועש מתאים יותר לסטריאוטיפ או לתפיסה בציבור של ADHD ויותר קל למבוגרים בסביבה לשער שמדובר ב ADHD ולפנות לאבחון ולטיפול

2. למרבית הצער, חלק מהרופאים שעובדים בתחום שבויים בתפיסה השגויה שיש פי 4 יותר בנים עם ADHD מבנות ולכן ייחסו סימפטומים רגשיים של ADHD אצל בנות לא לאבחנה של ADHD, אלא למצבים אחרים כמו דיכאון, חרדות, הפרעות מצב רוח ועוד. לכן, גם אם בנות פונות לאבחון, אבחנת ה ADHD תפוספס, פעמים רבות, והן עשויות להיות מטופלות תרופתית ולא תרופתית באופן שגוי או לא מספק.

מובן שקיימת קומורבידיות של ADHD עם חרדה ודיכאון, אך חרדה ודיכאון עשויים להיות משניים ואבחון נכון מתמקד קודם ב ADHD.  

(חשוב גם לציין שרוב המחקר בתחום ה ADHD נעשה על נבדקים בנים ולכן אין מספיק מידע מבוסס מחקר על בנות עם ADHD).
3. בנות מתבגרות, נפשית וגופנית, בד"כ מהר יותר מבנים. מכיוון ש ADHD מתקשרת עם התנהגות ילדותית, יש סיכוי שבנות עם התנהגות בוגרת דיה לא יתאימו לסטריאוטיפ ה ADHD הילדותי ויאובחנו פחות עם ההפרעה.

את המצב הזה של הקושי בקרב המבוגרים הסובבים את הבנות לזהות את האבחנה (בהקשר זה חשוב לציין, כי גם אבחנה של בנים עם ADHD מסוג קשב עלולה להתפספס בגלל הסיבות שמנינו לעיל) אני פוגשת בקליניקה כל העת. לא פעם מגיעים אלי הורים להדרכה כדי לקבל עזרה עם הבן ומתארים קשיים רבים בבית ובביה"ס. באותה נשימה הם מציינים עד כמה 'הוא שונה מאחותו, שאיתה הכל יותר קל ורגוע, כי ברור שאין לה ADHD'.

בסופו של דבר, המציאות בשטח היא שבנות עם ADHD מופנות פחות לאבחון. גם אם הן מגיעות לאבחון יש פחות סיכוי שיקבלו דיאגנוזה נכונה ואם הן כבר מקבלות דיאגנוזה של ADHD נאמר להן שהן "מקרה קל" (הן משקיעות אנרגיה בהסתרה, כאמור) שלא מצריך יותר מדי טיפול, לא תרופתי ולא אחר. כך יוצא שלא פעם אני פוגשת בנות בקליניקה עם תלונות על ADHD, כשהן כבר בעשור ה 3 או ה4  לחייהן.

כך היה גם עם יעל (שם בדוי), סטודנטית בת 23, תלמידת שנה א' בחוג יוקרתי באוניברסיטה, שהגיעה אלי אחרי טיפול של 8 חודשים בחרדות ודיכאון בו עלתה ההשערה שיש ADHD ברקע ולכן נשלחה אלי.
כשהגיעה היתה במצוקה לקראת תקופת הבחינות המתקרבת. היא דיווחה שהיא פשוט לא מסוגלת ללמוד. היא חשה לחץ רב, המון אשמה, תסכול ובושה. היא תיארה קושי עצום בהתארגנות לבחינות, קושי להתרכז בלמידה, הן בשיעורים (שיעורי זום, קורונה..) והן בלמידה לבחינות. היא היתה ממש על סף ייאוש. לאחר שהתקבלה לחוג המבוקש שכל כך רצתה חשה שהיא לא מצליחה לממש את החלום, ושהיא על סף נשירה.

בשיחת האינטייק התברר כי תמיד היו קשיים בלמידה, אך הציונים היו סבירים עד מעולים ועזרה מאסיבית, שקיבלה לקראת הבגרויות, הביאה לממוצע גבוה מאוד. גם במשפחתה היו 2 אחים צעירים שאובחנו עם ADHD. מכיוון שהאחים ביטאו קשיים התנהגותיים והיפראקטיביות מוחצנת, האמינו ההורים כי לא יתכן שיש לה ADHD.  את הקשיים שלה בלימודים ההורים ייחסו לנטייה ללחץ, דאגנות יתר, קשיים בהתארגנות וחוסר בידע של איך צריך ללמוד. למרות שלאורך שנות ביה"ס ניסתה לומר עד כמה קשה לה להתרכז ועד כמה היא מתאמצת כדי לקבל ציונים טובים, לא היו מבוגרים בסביבתה עם מספיק ידע והבנה של ADHD אצל בנות כדי שתקבל מענה אמיתי לצרכים. למרבית הצער, הם היו שבויים בסטריאוטיפ של איך ADHD צריך להיראות ויעל המשיכה בהתמודדות המייגעת.

במפגשים שלנו התעמקנו בפסיכו-חינוך, בהבנה לעומק של ADHD ובהבדלי המופעים הקיימים בד"כ בין בנים לבנות. חיזקתי אותה מאוד על ההקשבה לעצמה, על היכולת שלה להיות מודעת לקשיי הקשב שלה, למרות שהסביבה המשיכה ושידרה מסרים אחרים (פשוט בגלל חוסר מודעות).
במקרה של יעל, היתה מוכנות מצידה לפנות להערכה רפואית ולאחר מכן לקבל את הדיאגנוזה ולהתחיל טיפול תרופתי עפ"י המלצת הרופא. קבלת הדיאגנוזה הביאה לתחושת הקלה גדולה ולשחרור מהמשאות הכבדים שלמעשה היו תולדה של הפרעת קשב לא מטופלת.
בנוסף לטיפול התרופתי למדנו אסטרטגיות להתנהלות, התארגנות וניהול זמן ונעזרנו בכלי ה CBT להתמודדות עם הדימוי העצמי השלילי וחוסר האמונה בעצמה שהלך והתהווה עם השנים.
מה שתרם להצלחת ההתערבות עם יעל היו תחושות ההקלה והרגיעה שחשה על כך שסוף סוף היא מאובחנת נכון, היעילות של הטיפול התרופתי (בלי תופעות לוואי רבות או קשות מדי) וכן המוטיבציה הגבוהה שהיתה לה להשלים את התואר כדי לממש את החלום שלה ולעבוד במקצוע שכה שאפה להגיע אליו.  המוטיבציה הגבוהה של יעל להשיג את המטרה נכספת עזרה לה להתמקד באמצעים שיובילו אותה ליעד ופחות בכעסים או בהחמצות לגבי העבר.

חשוב לי לציין, כי ההתערבות המתוארת כאן היתה קצרה, אך ברוב המקרים כשהמטופלות מגיעות בשנות ה20, ה30 או ה 40 לחייהן, ההתמודדויות הן כה רבות ומורכבות שהתהליך עשוי להיות ארוך. לאורך השנים, עלולים להיווצר קשיים משניים. אלו עשויים לכלול, כפי שתואר, חרדה ודיכאון, דימוי עצמי נמוך, קושי רב בקבלה של ה ADHD, קשיים ביחסים בינאישיים, כולל פירוק משפחות, קשיים תעסוקתיים וכלכליים, ענייני בריאות ועוד. לכן, יש חשיבות גבוהה ביותר לאבחון המוקדם.

איך אנחנו המטפלים והמאמנים יכולים לעזור?

1. חשוב שנכיר היטב את האופן בו ADHD נוטה לבוא לידי ביטוי אצל בנות (ריחוף, מופנמות, הפניית אגרסיות פנימה ולא החוצה, פרפקציוניזם ויותר מצבי רוח, לחץ, חרדות והפרעות אכילה. פחות אגרסיביות פיסית, בעיות התנהגות, אקסטרוברטיות), ולהיות ערים לכך שפניה לטיפול בשל תלונות (ואפילו אבחנה רפואית) של חרדה או דיכאון, קשיים חברתיים ודימוי עצמי נמוך הם למעשה תולדה של הימצאות ADHD. פעמים רבות, החרדה או ההפרעה במצב הרוח היא משנית ל ADHD שהוא ראשוני ולמעשה נעשתה דיאגנוזה לא מדויקת.
בנוסף, חשוב כמטפלים שנבין שבד"כ דרגת ההפרעה אצל בנות היא חמורה יותר ממה שנראה מבחוץ. כפי שצוין, בנות משקיעות אנרגיה רבה בהסתרה (ואף מכחישות מול עצמן) ונוטות להפחית בחומרת וכמות הסימפטומים.
אם נהיה ערניים מספיק, נוכל להפנות את הבנות לאבחון ADHD מוקדם ככל האפשר וכך הן תוכלנה לקבל טיפול נכון ומתאים.

2. כשמפנים לאבחון חשוב להיות בקשר עם הרופא המאבחן, להסביר את הסימפטומים ולוודא שהוא מכיר ADHD אצל בנות.

3. בתחילת תהליך ההתערבות חשוב לעבור עם המטופלות תהליך מעמיק של פסיכו-חינוך לגבי ADHD. ככל שהבת תאובחן מוקדם יותר ותלמד על ה ADHD שלה מוקדם יותר, כך תאמץ אסטרטגיות יעילות להתמודדות וסביר שיתפתחו פחות הפרעות משניות. חשוב לעזור להן להבין לאלו תנאים סביבתיים הן נדרשות ולדרוש אותם באסרטיביות בלי להתבייש. חשוב ללמד את הבנות להכיר את ההפרעה וללמוד לקבל אותה ואף להנות מהטוב שבה.
כדי לדייק, חשוב לחזור ולהדגיש, כי ההבדלים בביטוי ה ADHD בין בנים ובנות קורים ברוב המקרים, אך לא תמיד. גם בנות יכולות להיות מאובחנות עם ADHD מסוג היפראקטיביות-אימפולסיביות או עם הסוג המשולב. יחד עם זאת, גם עם האבחנה הזו, עדיין נמצא אצל בנות יותר הסתרה, בושה וקשיים רגשיים ובינאישיים ופחות התנהגויות של אגרסיביות פיסית.
באותה מידה, בנים יכולים, כמובן, לגלות סימפטומים של ADHD מסוג קשב. גם לגביהם העובדה שהם לא מפריעים לאחרים ולא תואמים לסטריאוטיפ הרווח של ADHD עלולים לעכב את הדיאגנוזה ומתן הטיפול הראוי. 

אם המאמר עניין אתכם והייתם רוצים להרחיב את הכשרתכם בתחום, אני מזמינה אתכם לבדוק את התאמתכם לקורס "אימון CBT ל "ADHD. בקורס,  לצד הלמידה של טכניקות אימוניות להתמודדות עם מגוון הקשיים בתפקודים ניהוליים, אנו מקדישים תשומת לב רבה ללמידה של דרכים מעולם ה CBT (גל 2 ו 3) ליצירת משאבים לוויסות רגשי. ומכיוון שרגשות עוצמתיים רבים בקרב ילדים ומבוגרים עם ADHD סובבים סביב דימוי עצמי נמוך, הערכה עצמית נמוכה ושיפוטיות עצמית, אנו מקדישים רבות גם ללמידה עצמית, לפסיכו-חינוך על ADHD ולהעצמה.

מרגישות/ים צורך להרחיב באופן משמעותי את ארגז הכלים שלכם בעבודה מול ADHD? לפרטים ומידע על קורס הקיץ: "אימון CBT ל ADHD" הקליקו כאן

 

שתפו חברים:



פוסטים נוספים :

פסיכו-חינוך לADHD
פסיכו-חינוך ל ADHD

פסיכו-חינוך ל ADHD בשנתי הראשונה להתמחות כפסיכולוגית חינוכית הזהירה אותי מחנכת לילד בכיתה ב', לגביו ביקשה יעוץ, לא לומר לילד מה שם

לקריאה נוספת »

לקבלת מאמרים ומידע על השתלמויות וקורסים

דילוג לתוכן