טיפול תרופתי ב ADHD- סליחות וחרטות

על טיפול תרופתי ב ADHD, סליחות וחרטות

בין החרטות הגדולות והסליחות שמטופלים ומתאמנים משמיעים אצלי בקליניקה ושלא פעם מגיעות עד דמעות נמצאות אלו הקשורות בריטלין ותרופות אחרות לטיפול ב ADHD.
מבוגרים עם ADHD, שמנסים טיפול תרופתי לראשונה בחייהם בגיל 40 ויותר, וחווים השפעה מיטיבה, מבכים שנים אבודות, שנים שבזבזו על האשמות עצמיות, תפיסה עצמית שלילית וחוסר מימוש פוטנציאל.
הורים שבדקו את השפעת הטיפול התרופתי ב ADHD לאחר שנים של התנגדות, מביעים צער, חרטה וצורך לבקש סליחה מילדיהם.
לצד המקרים האלו נשמע גם קולות שמביעים צער על התחלה בגיל מוקדם מדי, השפעה שלילית של תופעות לוואי, חרטה על הסתמכות יתר על הטיפול התרופתי במקום פיתוח אסטרטגיות ועוד.

אינסוף מילים נכתבו על הטיפול התרופתי ב ADHD והנה, אני מוסיפה כאן את שלי, בהתבסס על הניסיון בקליניקה ובבית. כמובן, שהדברים שאני כותבת כאן אינם תחליף להתייעצות עם רופאים מומחים בתחום בשום צורה.

1. ההחלטה על בדיקת השימוש בטיפול תרופתי ב ADHD לא צריכה לקרות באופן אוטומטי עם קבלת הדיאגנוזה, אלא כזו, שמתקבלת לאחר ש"שקלנו על מאזנים" את הגורמים החשובים והרלבנטיים בעד מול הגורמים נגד והבנו שיש סיכוי להפיק מהטיפול תועלת.

2. עוד לפני שאדבר על אותם גורמים, חשוב מאוד להפריד את ההחלטה על מתן או לקיחת טיפול תרופתי ל ADHD מתהליך אבחון ההפרעה. כפי שצוין, קבלת דיאגנוזה של ADHD אינה גוררת התנסות בטיפול תרופתי באופן אוטומטי.
כשמתעורר חשד ל ADHD, אבחון וקבלת דיאגנוזה מרופא חשובה בכל מקרה ואין להמתין עד ש…
'עד שהילד יגדל קצת', 'עד שאני אעבור למקום עבודה חדש', 'עד שאהיה פנויה רגשית' וכו'.
ההבנה המעמיקה של מה זה ADHD, איך היא משפיעה על הדימוי העצמי ועל כל תחומי החיים ואיך להתנהל ולטפל נכון, חשובים בלי קשר להחלטה על מתן טיפול תרופתי (למידע על חשיבות ההבנה המעמיקה ועל אופן העברת המידע לילדים ובני נוער- הקליקו כאן).

3. במאזני ההחלטה לגבי התחלת טיפול תרופתי ב ADHD, יש נושאים רבים אותם נציב על הכפות: חומרת הסימפטומים, התחומים השונים בהם הסימפטומים משפיעים על תפקוד הילד או המבוגר, כולל דימוי עצמי ומצב חברתי-רגשי, תופעות הלוואי של התרופה והאם יש סיכון בלקיחת התרופה בגלל מצבים בריאותיים פיסיים או נפשיים.
חשוב שהשיקולים יותאמו באופן אינדיבידואלי למטופלים. למשל, אם ניקח מקרה של תלמידה עם ציונים ממוצעים ו  IQגבוה מאוד, ניזהר מלומר שאין הפרעה לתפקוד ושהיא "מסתדרת". חבל שהתלמידה לא תממש את היכולות שלה ותסתפק בציוני 70-80.

4. אופן הצגת התרופה למטופלים הוא חשוב ביותר ומהווה המשך של שלב הפסיכו-חינוך עם הסבר על הגורמים לADHD. נבהיר, כי הסימפטומים של ADHD נגרמים, ברובם מחוסר בנוירוטרנסמיטור דופמין באזורים מסוימים במוח, שאחראים על אותם תפקודים שנפגעים. הטיפול התרופתי מאזן מחדש את רמות הדופמין במוח וכך אותם אזורים שאחראים על שליטה בקשב, דחיית סיפוקים, ארגון והתארגנות, וכו' יכולים לעבוד באופן תקין. התרופה לא הופכת את הנוטלים אותה ל"חכמים" או בעלי כישורים ויכולות. היא מאפשרת למי שנוטל אותה להביא לידי ביטוי את הכישורים והיכולות שיש לו או לה.   

5. מאוד חשוב להבין שתהליך מציאת התרופה המתאימה והמינון המתאים יכול להיות ארוך. זהו תהליך של ניסוי וטעיה. אין, למיטב ידיעתי, נכון להיום, בדיקות פיזיולוגיות, שנמצאות בשימוש רחב, שיכולות לעזור בתאמה אינדיבידואלית של התרופה.

6. כמטפלת, מאמנת ומדריכת אנשי מקצוע בתחום יש עניין נוסף שהוא חשוב: פעמים רבות כשמטפלים בעצמם מתמודדים עם ADHD או כשילדיהם הם עם ADHD, יש נטייה מאוד טבעית ואנושית להשליך מהחיים שלנו על עולמם של המטופלים: "אם אני הצלחתי להתמודד בלי ריטלין, אז כל אחד יכול" או להיפך, "יש הבדל של שמים וארץ בין התפקוד שלי/של ילדי עם ריטלין ולכן זה פשע לא לנסות". יש להיזהר מכך, כי כל אחד הוא אחר, כפי שמוסבר בסעיף 7.

7. התרופה משפיעה באופן שונה על כל אחד ואחת ועד שלא מנסים לא יודעים. לא יודעים עד כמה התרופה תשפיע לטובה על הסימפטומים וגם לא את סוג או מידת השפעת תופעות הלוואי. תופעות הלוואי עשויות לכלול: קשיים בהירדמות, חוסר תאבון, כאבי בטן וראש, הגברת טיקים, ריבאונד ועוד. לעיתים מופיעות תופעות רגשיות כמו הגברת חרדה, דיכאון או סגירות. בנוסף, חשוב לבדוק מצבים או מחלות/הפרעות נילוות, ולתת לרופאים להמליץ כדי שלא יהיו התנגשויות בין תרופות או מצבים רפואיים בהם אסור לקחת תרופה מסוימת או רק תחת השגחה קפדנית (למידע נוסף על טיפול תרופתי ל ADHD – הקליקו כאן)

8. כשילדים ובני נוער נוטלים את התרופה בפעמים הראשונות מאוד חשוב ליטול את התרופה תחת השגחה ולאחר כחצי שעה להתחיל להתנסות בפעולות שהיו המניע ללקיחת התרופה, כמו למידה למבחן, הכנת שיעורי בית או הקשבה בשיעור. כך אפשר יהיה להעריך את מידת ההשפעה החיובית של התרופה וגם את תופעות הלוואי.

בנוסף, מאוד חשוב להדגיש, כי גם אם נוטלים טיפול תרופתי וגם אם לא, חשוב ללמוד אסטרטגיות להתמודדות עם ADHD וניהול של שגרת חיים שמטיבה עם הסימפטומים.

9. את הסטימולנטים (ריטלין לסוגיו) ותערובת האמפטמינים (אדרל/אטנט לסוגיו) חשוב לקחת אחרי ארוחת בוקר מזינה וכן להקפיד על שתית מים מספקת תחת ההשפעה.

ולסיכום, פרספקטיבה שיכולה לעזור לנו בהתבוננות על החלטות שקיבלנו, היא להבין שבנקודה מסוימת בעבר קיבלנו את ההחלטה הטובה ביותר שיכולנו להגיע אליה עם הנתונים שהיו לנו. יש מקום אמנם לתחושות של חרטות והבעת סליחה, אך גם לקבלה עצמית וחשיבה קדימה.
כמתמודדים עם ADHD וכהורים לילדים עם ADHD נלמד לגלות אחריות אישית בתוך ים המידע, המהימן והפחות מהימן, כך שנוכל להגיע בהדרגה להחלטה הנכונה ביותר לגבי הטיפול התרופתי.

מקווה שהדברים שנאמרו כאן עוזרים בהבנת השיקולים אותם יש להעמיד אלו מול אלו וכן בהבנה כי מדובר בתהליך מתמשך של בדיקת ההשפעות ולא בהחלטה חד פעמית.
שתהיה לכולנו שנה טובה וגמר חתימה טובה!!

אם  אתן/ם נשות או אנשי מקצוע שמעוניינים ללמוד פרוטוקול מסודר, מובנה ויעיל לפי מודל ייחודי, שמשלב כלים מעולם האימון ומעולם הטיפול, מזמינה אתכם להקליק כאן כדי לקבל מידע על מחזור 35 (!!) של "קורס האימון CBT ל ADHD".