לפני מספר שבועות הזדמן לי להיות צופה מהצד בפגיעה ברשת בחברה בפייסבוק. אותה חברה הגיבה מתוך הזדהות לפוסט של אם לילד בגן. האם סיפרה על חווית נידוי שחוותה מצד הורי הגן בשל התנהגות אלימה של בנה הפעוט. כשניסתה חברתי לומר כמה חוויה כזו היא קשה ושיתפה בתחושות חוסר האונים שעולות בעת חוויה שכזו, היא זכתה למבול של תגובות הוריות אגרסיביות, שחלקן לא התייחסו כלל לעובדות שהיא ציינה בתגובתה. דוגמות לתגובות היו בסגנון של :'לכי תחנכי את הבן שלך', 'למה כל הילדים צריכים לסבול מהאלימות של הבן שלך', 'מה אנחנו אשמים שנכשלת כאם' ועוד כהנה וכהנה. מלים רוויות שיפוט, האשמה, כעס, תוקפנות.
כמבוגרים יש לרובינו, בד"כ, אמצעים ומשאבים רבים יותר מילדינו להתמודד עם בריונות. יתכן שיש לנו כבר מעמד מקצועי מכובד, רשת חברתית ענפה שמקיפה אותנו, משפחה תומכת ועוד. אך מה קורה עם ילדים ובני נוער שהם פגיעים הרבה יותר? כמעט מדי יום משתפים אותי ילדים ובני נוער שמגיעים אלי לקליניקה באמירות כמו:
"ואז היא כתבה לכולם שאני מלשנית וקמצנית ואח"כ חסמה אותי."
"חברים שלי ראו אצלי תמונה של החברה עם חולצה שקופה והכריחו אותי להפיץ אותה בווטס אפ של הצופים"
"מלכת הכיתה מדרגת כל בוקר בווטס אפ את הבנות בכיתה בציונים מ 1 עד 10"
לצערנו, קיימים גם מקרים חמורים הרבה יותר בהם קורית התעללות מתמשכת ומפושטת שעלולה להביא את הקורבנות לידי תחושות ייאוש, דיכאונות ואף לניסיונות אובדניים.
בריונות רשת מטרתה, ככל בריונות אחרת, לפגוע, להטריד, לאיים, להפחיד או להשמיץ אדם אחר או קבוצה של אנשים. אולם, בשונה מבריונות "מסורתית", נראה כי בריונות רשת עלולה לפגוע באופן קשה יותר ולהסב נזק רב הרבה יותר. זאת, בשל מספר הבדלים בינה ובין בריונות פנים מול פנים:
- אנונימיות – הפוגע יכול להשתמש בכינוי חד פעמי, ולא בשמו האמתי והאנונימיות המוחלטת מאפשרת התנהלות פוגענית ללא עכבות.
- מרחק פיסי– בריונות הרשת אינה קורית פנים מול פנים. התוקף אינו רואה את הקורבן בזמן הפגיעה או מיד לאחריה והדבר מאפשר מרחק רגשי ללא רחמים או אמפתיה.
- חוסר מודעות של הסביבה– מכיוון שהפגיעה עצמה נעשית דרך מסכים, המבוגרים אינם מודעים, פעמים רבות, לכך שהפגיעה התרחשה.
- חשיפה רחבת היקף – בבריונות מסורתית ההצקה תחומה מבחינת מקום, זמן, מספר אנשים. באינטרנט ההטרדה יכולה לצבור תאוצה בקלות ולהגיע לכמות עצומה של אנשים. הפרסום באינטרנט הופך את החומר לפומבי וכל אחד בעולם עשוי להיות בעל גישה אליו בכל זמן.
- אין לאן להימלט ואי אפשר למחוק– לקורבן אין לאן לברוח. גם הבית הוא לא מקום מפלט כי המסכים נמצאים בכל מקום. בנוסף, קשה מאוד ולעיתים בלתי אפשרי להסיר לחלוטין חומר פוגעני שפורסם באינטרנט.
בשל הסיבות הנ"ל ברור כי בריונות ברשת עלולה להביא לתוצאות קשות ביותר וחשוב ללמוד את הדרכים למניעתה או להתמודדות יעילה כשהיא קורית. במאמר זה אתייחס לבריונות בין בני הגיל, שנמצאים בד"כ בסביבה החברתית של הילדים או הנערים.
המניעה היעילה ביותר נעשית דרך עבודה על האקלים החברתי בבית הספר והקניית כישורים חברתיים לאלו שמגלים קשיים בתחום ודרך הסברה וחינוך הן מצד ההורים והן מצד הצוות החינוכי בנושא הסכנות של בריונות רשת. זאת, כדי למנוע את הפגיעה הן מהצד הפוגע והן מהצד הנפגע.
כשמדובר בהקניית כישורים חברתיים, חשוב כאמור לעבוד גם עם הצד הנפגע וגם עם הצד הפוגע ויש לציין כי פעמים רבות הפוגעים נמצאים משני צדי המתרס והם גם נפגעים בעצמם.
מכיוון שעבודה על הקניית כישורים חברתיים היא תהליכית נתמקד ראשית בהנחיות ליישום מידי עם הנפגעים והוריהם. הנחיות אלו כוללות:
- לא לענות ברשת לאלו שמטרידים או פוגעים.
- מכיוון שמטרידנים ומציקים נהנים להיטפל לבודדים, כי הם נתפסים כחסרי הגנה, מומלץ, אם אפשר, לגייס חברים שיכתבו מילים אוהדות ומגוננות. אם יש קושי לגייס חברים אפשר לגייס גם קרובי משפחה או חברי משפחה בגיל דומה לגיל הילד לטובת העניין.
- כדאי להיכנס למעין תקופת צינון ברשתות החברתיות המועדות, כלומר להנמיך פעילות למינימום ואפילו להפסיק אותה לפרק זמן מסוים כדי לגרום להטרדה להפסיק.
- מומלץ לבצע חסימה לאותם מטרידים בכל הרשתות החברתיות.
- יש לשמור עדויות של הפגיעה לאפשרות של שימוש עתידי מול בית הספר ואפילו מול מערכות החוק.
- כדאי לעודד את הילדים ובני הנוער לפנות קודם להורים כדי לקבל תמיכה וכדי לחשוב יחד על הצעדים הבאים. כשהילדים והנערים פונים, יש לנהל עמם שיחה פתוחה, לשאול איך הם מציעים להתמודד, איך נכון להם להגיב, האם הם מסכימים שההורים יפנו להורי הפוגעים.
- חשוב לדעת מה נחשב כפגיעה מבחינה חוקית. בישראל אין חקיקה ספציפית כנגד בריונות רשת. יחד עם זאת, רבים ממעשי הבריונות נכללים בקטגוריה של עברות פליליות והחוקים בעניין מוכלים גם על בריונות הרשת. החוקים הרלבנטיים הם: חוק איסור לשון הרע, חוק הטרדה מאיימת וחוק הגנת הפרטיות.
לצד ההתערבות האקוטית חשוב מאוד לעבוד על מניעה וטיפול לטווח הארוך. כאן יש חשיבות רבה להתנהלותן ופעילותיהן של 2 הסביבות העיקריות בחיי הילדים ובני הנוער: ההורים וסביבת בית הספר. למידת הנושא באופן מעמיק תוך היעזרות בהרצאות מבעלי מקצוע היא צעד ראשון. חשוב שההורים יפתחו מודעות לגבי חינוך ילדיהם לשימוש במדיה.
עבודה על תקשורת פתוחה, מכבדת וברורה בין הורים לילדים היא בסיס איתן להתמודדות עם כל נושא ובריונות רשת אינה יוצאת דופן. שיח גלוי ופתוח בין הורים לילדים יבטיח כי ילדים יפנו להוריהם בזמן של חוסר וודאות ומצוקה.
בנוסף חשוב שהורים ינהלו מעקב גלוי אחר התנהלות ילדיהם ברשת כשהם צעירים וזאת כדי לחנך אותם לשימוש נכון. בהדרגה וכשהילדים נכנסים לגיל ההתבגרות יש לצמצם את המעקב, מתוך שמירה על העצמאות והפרטיות שלהם (אלא אם כן יש חשד ממשי לפגיעה) ולהתמקד בשיח פתוח על הסכנות הקיימות ברשת.
גם במערכת הבית ספרית חשובה מאוד ההסברה והעברת מסרים ברורים לגבי איסור מעשים שנחשבים לבריונות רשת. יש להעביר מסר ברור שהטרדות ובריונות הם מחוץ לתחום, כולל בריונות ברשת. חשוב שההנהלה והצוות ידגישו גם את התגובה שתגיע מצד ביה"ס כשבריונות ברשת תתגלה, כולל עירוב המשטרה בעת הצורך.
בנוסף, מניעה יעילה בתחומי ביה"ס היא עבודה יומיומית על אקלים בית ספרי רגוע שמעודד יחסים בינאישיים מקבלים ומכילים. בנוסף, אנשי צוות שרגישים לקשיים חברתיים ורגשיים בקרב התלמידים, יוכלו לעזור ע"י התערבויות ממוקדות בילדים עם הקשיים והפנייתם לקבלת עזרה חיצונית לפי הצורך.
לסיכום, מיקוד בהקניית מיומנויות חברתיות לפוגעים ולנפגעים כדי לשפר באופן כללי את תפקודם בתחום החברתי והעלאת מעמדם בחברת בני גילם בשילוב אסטרטגיות להתמודדות עם הפגיעה וסנקציות ברורות על הפוגעים הם קו יעיל להתמודדות. ערוץ זה בשילוב חינוך והסברה בסביבת בית הספר ובסביבת הבית בהם מתקיימים ערוצי תקשורת פתוחים ותומכים יוכלו לתת את המענה המלא.
במרכז לטיפול ואימון קוגניטיבי-התנהגותי מתקיימות סדנאות למטפלים ומאמנים בנושא של הקניית כישורים חברתיים.
לפרטים ולהרשמה לסדנה הקרובה הקליקו כאן
לפרטים ולרכישת ערכת הקלפים הטיפוליים לאבחון מיומנויות חברתיות בתמונות הקליקו כאן